מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה ואני סבתא של רנטה בוריסוב. אני נולדתי ברוסיה ועליתי לארץ בגיל 60.

היום אני רוצה לספר קצת על שושלת היוחסין שלי מצד אמא.

הסבתא שלי יחה אוסטרובסקי נולדה באוקראינה בשנת 1879, בעיירה קטנה טרשצ'ה שבמחוז קייב. היא קיבלה רק חינוך יסודי אבל שלטה בשלוש שפות: רוסית, אוקראינית ויידיש. בגיל 16 נישאה לישראל רייגורודסקי. נולדו להם שני ילדים, בן ברוך ובת חיה. בגיל 24 הסבתא שלי התאלמנה.

כעבור שלוש שנים היא התחתנה שוב, עם יצחק אלטמן, גם אלמן ואב לחמישה ילדים: בן אהרן, שהיה כבר גדול ועבר לגור בסנט-פטרבורג, שתי בנות, רוזה וברטה, ועוד שני בנים, מרק ודוד.

יחה ויצחק (הסבתא והסבא שלי) הביאו לעולם עוד שני ילדים משותפים: בן זינובי ובת אתל – שהיא אמא שלי, נולדה ב-1910. כך סבתא שלי נהייתה לאם של תשעה ילדים.

סבא וסבתא השתדלו לתת לכל הילדים חינוך טוב והשכלה מכובדת. אבל החיים לפעמים חסרי רחמים.

כמה מהילדים שלהם הלכו לעולמם בגיל צעיר מאוד.

הבן הבכור של סבתא נהרג במלחמת האזרחים.

שני הבנים, דוד וזינובי, נהרגו בנעורים כתוצאה מאירועים טרגיים.

הבת ברטה היתה רופאה ונהרגה במלחמת העולם השנייה. בית חולים צבאי שהיא עבדה בו הופצץ מהאוויר.

הבן אהרן, שעבר לגור בסנט-פטרבורג (לנינגרד), השתתף בהגנה על העיר בזמן המצור על לנינגרד ונפטר מרזון ביום סיום המצור.

הבת ברטה נישאה לתושב העיר אסטרחן ועברה לגור אתו שם.

הבן מרק התחתן עם תושבת עיר סרטוב ועבר לגור אתה שם.

אמא שלי אתל באה אל אחיה מרק והתחילה ללמוד באקדמיה לכלכלה של סרטוב ב-1928. כעבור כמה שנים הסבא והסבתא יחד עם הבת חיה עברו לגור לסרטוב כדי לעזור לאמא שלי, שהייתה מאוד חולה באותה תקופה. כך המשפחה שלי התבססה בסרטוב. אלה היו שנים קשות של רעב ומחלות. המשפחה שלי גרה במרתף של בניין.

אמא שלי עבדה כרואת חשבון בפרקליטות,. שם היא פגשה את אבא שלי, שהיה קטגור. הם התחתנו וככה הגעתי לעולם.

הסבא נפטר לפני שנולדתי אבל הסבתא נשארה לחיות במשפחה של אמא שלי עד סוף החיים. ממנה נודע לי על השורשים שלי. היא שמרה על המסורת היהודית. המטבח היה כשר, היא הדליקה נרות בשבת. בפסח בבית לא היה חמץ ואפילו הצליחה להשיג מצות דרך בית כנסת יחיד שהיה בעיר. סבתא אפתה אוזני אמן בפורים וצמה ביום כיפור. אני זוכרת אותה שרה שירים ביידיש.

על הקיר שמעל שולחן האוכל הייתה תלויה תמונה של כל המשפחה שלה. התמונה צולמה בטרשצ'י בשנת 1911. אני ירשתי אותה ושומרת עליה כעל חפץ קודש.