מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיירה בשם "סרנה", באוקראינה המערבית, ב- 1931, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. אוקראינה המערבית הייתה אז תחת שלטון פולני. בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה ופולין חולקה בין השלטון של גרמניה ושל ברית המועצות. הצבא הסובייטי נכנס לעיירה שלנו. היות ושפת האם של משפחתי הייתה רוסית היה לנו קל להסתדר עם השלטון הסובייטי ואבא מונה למנהל מפעל של תעשיית עץ.

 

ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות. השלטון הסובייטי הציע לאוכלוסייה להתפנות מזרחה, לתוך רוסייה. רוב-רובם של היהודים סרבו להתפנות, כי האמינו שהגרמנים יתנהגו כמו שהיה במלחמת העולם הראשונה. הם סרבו לקבל את העובדה שגרמניה הנאצית שונה לחלוטין מגרמניה של אז .אבא פחד שהגרמנים יתקפו רכבות ולכן ארגן שיירה של שלוש עגלות, כל עגלה רתומה לשני סוסים. לנו היה עוד סוס שלישי לרכיבה וכלב גדול. במשך חודש נסענו בדרכים צדדיות מכפר לכפר כאשר אני רוב הזמן רוכב על הסוס. כך עשינו כאלף קילומטרים והגענו לעיר חרקוב, אחת הערים הגדולות של אוקראינה. שם עזבנו את העגלות ועלינו לרכבת, שנסעה לכיוון דרום מזרח, לקזחסטן. ירדנו בעיירה קטנה בשם יאן- קורגן, אבא ואחותי הגדולה ברכה התחילו לעבוד ואני התחלתי ללמוד בבי"ס יסודי. שפת הלימוד הייתה רוסית וקזחית לימדו כשפה זרה. ב- 1943 עברנו לדרום אורל לעיירה בשם קרסני-חולם (פירושו ברוסית גבעה אדומה). ב-1945, לאחר סיום המלחמה עברנו לצפון קזחסטן.

 

בתחילת 1946 התחיל אבא לארגן את חזרתנו לאוקראינה, אבל התברר לנו כי כל יהדות אוקראינה הושמדה, ובאזור מתנהלות קרבות בין כנופיות של אוקראינים, פולנים ורוסים. אז החליט אבא- נוסעים לארץ ישראל. תודות למרשם של בית מרקחת מהעיירה שלנו (סרנה), קיבלנו אישור לצאת באביב 1946, מברית המועצות לפולין. שהינו חודש בפולין ועברנו את סלובקיה, צ'כיה ואוסטריה עד שהגענו, בקיץ ב-1946, למחנה פליטים בגרמניה, בעיר לייפהיים, בדרום גרמניה. בקיץ 1947 עברנו לצפון איטליה. באיטליה נדדנו: מילאנו, ברוסולנו וקומו.

 

בנובמבר 1948 שטנו לישראל. בהיותי באיטליה, תוך שנה למדתי לקרוא ולדבר באיטלקית, בצורה מושלמת. אני רק בן  17 והספקתי לנדוד ברחבי ברית-המועצות ואירופה. אם נצרף את המרחקים שנדדנו, החל מקיץ 1941 ועד שהגענו לישראל, נקבל, להערכתי, מרחק השווה לפחות לחצי היקף של כדור הארץ! הנדודים נמשכו במשך שבע שנים. 

 

התגייסתי לצה"ל במאי 1950. תודות לידע בשפות הגעתי למודיעין חיל-אוויר. עד נובמבר 1952 עסקתי במחקר על חיל-האוויר הסורי והלבנוני. יצאתי לקורס קצינים. בסיומו, במרץ 1953, הוצבתי בבסיס חצור, כקצין מודיעין. בתקופה זאת מטוסי המוסקיטו שלנו עשו טיסות צילום ברחבי המזרח התיכון ואני נתתי תדריך לפני הטיסות ולקחתי תחקיר אחרי הנחיתות.

 

בקיץ 1954 חזרתי לענף המודיעין במטה חיל-האוויר והוטל עליי להקים מדור "מודיעין קרבי" שתפקידו היה: לספק לענף המבצעים את כל המודיעין הדרוש לפעילות חיל-האוויר בשטח האויב, לרכז את כל נושא ההדרכה בנושא מודיעין בטייסות חיל-האוויר ובקורסים של ציוותי מודיעין-אוויר .הייתי בתפקיד זה עד קיץ 1958.

 

במהלך התקופה, היו שני אירועים חשובים מאוד בהם השתתפתי בצורה פעילה: הפלת המטוס של המטכ"ל המצרי, שטס מסוריה למצריים. המבצע נוהל ממשרדי. השני היה מבצע קדש. כל המודיעין לתכנון מבצעים עבר דרכי וכל המודיעין מהטייסות הגיע אליי. באחריותי היה גם לאשר לטייסי חיל-האוויר הפלה של מטוס אויב. אחרי המבצע, לפני שצה"ל פינה את סיני, ארגנתי מבצע של הטמנת ערכות חירום לצוות אוויר שיצנחו במפרץ אילת. במשך מספר ימים, עם צוות של שלושה מטוסי פייפר שוטטנו ברחבי מפרץ אילת בחיפוש אחרי מקומות מסתור שאפשר להטמין בהם את ערכות החירום.

 

בקיץ 1958 הייתי כבר סרן והחלטתי להשתחרר. עזר ויצמן, שהיה אז סגן מפקד חיל-האוויר, קרא לי לשיחה. הוא רצה שאני אחתום להמשך שירות. הסברתי לו שאני רוצה להשתחרר כדאי ללמוד ולהשיג תעודת בגרות. הוא הבטיח, שאם אני חותם לעוד חמש שנים הוא יארגן לי שנת לימודים, הכנה למבחני בגרות, על חשבון צה"ל. הופתעתי מאוד כי לשנת לימודים כזאת נשלחו רק קצינים מדרגת רב-סרן ומעלה. אבל עזר הבטיח, אז הוא גם מקיים. היינו רק שני סרנים ועוד כעשרים רבי-סרנים וסגני אלופים. בסיום שנת הלימודים הוצאתי תעודת בגרות מלאה, כולל אנגלית, שלמדתי מאלף ועד שייקספיר. חזרתי לתפקיד של ראש מדור מודיעין קרבי. עסקתי הרבה בהדרכת מודיעין בטייסות הטיסה, ובקורסים לחיילים חדשים שהגיעו לענף מודיעין אוויר.

 

בקיץ 1961 יצאתי עם משלחת של חיל-האוויר לצרפת, לתערוכה הבין-לאומית של תעופה "סלון דה פרי". כדי להיכלל במשלחת הייתי חייב לעברת את שמי, כי זאת הייתה הוראתו של שר הביטחון בן-גוריון. בשנת 1962, כשאני כבר רב-סרן נשלחתי לבית-הספר לפיקוד ומטה (פו"מ). את תעודת הסיום חילק בן- גוריון אישית. 

בשנת 1964 הוצע לי לעזוב את מודיעין אוויר ולעבור לתפקיד של ראש מדור ארגון של חיל-האוויר. הצלחתי מאוד בתפקיד ולכן אחרי שנתיים נשלחתי על ידי צה"ל ללמוד באוניברסיטה, כלכלה וסטטיסטיקה. מסיבות משפחתיות נאלצתי להפסיק את הלימודים אחרי כחצי שנה ולעבור לגור בבאר-שבע. קיבלתי את התפקיד של קצין חינוך בבית הספר טיסה וקצין מודיעין של בסיס חצרים. כעבור כשנה וחצי הזעיקו אותי חזרה לתפקיד של ראש מדור ארגון.

 

באביב 1969 קיבלתי דרגת סגן-אלוף והתמניתי לראש ענף אימונים כלליים במחלקת ההדרכה. כעבור כ-9 חודשים הציעו לי לעבור לתפקיד של ראש ענף אפסנאות כללית במחלקת ציוד. בתפקיד זה הייתי אחראי על כל הלוגיסטיקה הלא-אווירית בחיל האוויר: מערכת המזון, תחבורה, ריהוט, ביגוד ונשק קל.

 

אחרי שנתיים חזרתי לתפקיד של ראש ענף אימונים כללים ועסקתי הרבה בחילופים בין-לאומיים של נוער שחובב תעופה. באביב 1976 יצאתי לגמלאות. עד 1982 הייתי במערך המילואים של חיל-אוויר.

 

בשנת 1995 התחלתי להתנדב במשמר האזרחי וב-"מועצה לישראל יפה". הייתי שופט בכיר בתחרויות ביופי שערכה המועצה בתחומים שונים: רשויות מקומיות, בתי חולים, מחנות צבא ועוד. המשכתי עד 2008. במשמר האזרחי הייתי עד שנת 2007 בתפקידים של חבר בצוות וראש צוות של ניידת. שירות יעוץ לאזרח (ש.י.ל) ממרס 2001 עד היום. הסניף בכפ"ס הוא השני בגודלו בארץ. תפקידנו לייעץ לאנשים בכל תחומי החיים, והכל בחינם. אני מייעץ בכל הקשור לבתים משותפים, יחסי עבודה, צרכנות, ועוד.

 

במשרד מבקר העירייה בשנים 2004-2006 עשיתי ביקורות במערכת החינוך ובמחלקות העירייה שנותנות שירות למערכת החינוך של העיר. לדוגמא: ביקורת בתיכון הרצוג, שכללה את כל התחומים פרט לתחום הפדגוגי. בהנהלת סניף "צוות" (ארגון גמלאי צה"ל) בשנים 2004-2010. התפקיד העיקרי שלי היה הגברת ההתנדבות של חברי "צוות" בקהילה. מועצת ארגוני המתנדבים בכפ"ס. גוף נבחר על ידי ארגוני המתנדבים של כפר סבא, כעין ממשלת ארגוני המתנדבים. הייתי חבר במועצה במשך שתי תקופות מ-2005 עד 2008. התפקיד העיקרי שלי היה לשכנע את כל ארגוני המתנדבים שבנוסף לתפקידם המהותי, יעסקו גם בנושא של איכות הסביבה. הקמת וניהול בית עלמין אזרחי, באמצעות עמותה "מנוחה נכונה". בשנת 2006 הצטרפתי לקבוצת מתנדבים שעסקה בהקמת בית עלמין אזרחי שיאפשר לכל אזרח טקס קבורה כהבנתו. הייתי בוועד המנהל בתפקיד גזבר ופרשתי בקיץ 2012. נשארתי חבר העמותה. עמותת "קרן סיוע לנזקקים" בכפר סבא מ-2006 ועד היום. עמותה מיוחדת מאוד, כנראה היחידה בערי ישראל. מסייעת לאגף הרווחה לתת פיתרון בהם האגף לא יכול לעזור לנזקקים, עקב חוסר תקציב או חריגה מקריטריונים. הייתי גזבר והיום מזכיר העמותה. מועדון חצ"ב (מועדון נכי צה"ל פגועי ראש") התנדבתי שם מאביב 2007 ועד מרס 2013 . עזרתי למועדון בנושאים שונים כמו גיוס תרומות, ארגון מסיבות, רכישת ציוד ועוד.

 

היו עוד מקומות התנדבות אבל אין מקום וזמן לפרט. אני פועל לפי המשפט שהמציא בני: ההתנדבות- תרומה וקהילה היא דרך חיים!