מאגר סיפורי מורשת

סבתא אבי ריכטר משתתפת בתכנית  הקשר הרב דורי יחד עם הנכד עמרי היבשמן. היא מספרת לעמרי את סיפורה של סבתא רבתא מירה

סיפורה של סבתא רבתא מירה ריכטר 

מירה ריכטר בת לשמעון ויונה חיה ויסמן. נולדה בשנת 1915. עלתה לארץ בשנת 1935. כאשר שוחחתי עם סבתא שלי חשבנו שהדור של מירה לא מקבל ייצוג משלו כי הדור הזה כבר איננו אז החלטנו לכתוב עליו. כאשר נולדה מירה שמחה המשפחה. מירה גדלה בלבוב שבפולין. כאשר הגיעה לגיל שש, נולדו לה שני אחים תאומים. לאחים היו עיניים כחולות ושיער בצבע פשתן. מירה עצמה הייתה עם שיער כהה ועיניים כהות וכל חייה הרגישה ככבשה שחורה. כל יום הייתה מגיעה אישה מכפר סמוך לעזור בטיפול בתאומים.

בסביבות גיל שמונה מירה קבלה משקפיים והייתה מאד לא מרוצה מהמראה שלה והייתה מחביאה אותם בשיחים בדרך חזרה מבית הספר. בגיל 10 מירה עברה טראומה. אמא שלה נסעה לוינה לעשות ניתוח ולא חזרה; הניתוח לא הצליח והיא מתה. מירה הייתה ילדה קשוחה, המשיכה בחיים שלה בלי להיות מסכנה. היא  מאד אהבה והצליחה מאד בלימודים. גם התענינה בהרבה תחומים אחרים: אהבה לפרק "טרנזיסטורים" ואהבה מאוד לקרוא.

רדיו – טרנזיסטור

לימים הייתה עורכת עיתון בית ספר וגם למדה קוסטומולוגיה (תפירת תלבושות לתאטרון).

כאשר נפטרה אמא שלה, איבד אבא שלה את עצמו וחזר לגור עם אמא שלו בעיר אחרת. מירה נשארה לגור עם סבא שלה שהיה איש מאד דתי. היה לו בית מלון סמוך לבית. הוא מאד אהב את מירה ובכלל היה איש מקסים; ובערבי שישי היה מזמין את הסטודנטים שהיו בעיר רחוק מהבית שלהם.

סכין מהמלון של סבא של מירה

מירה הצטרפה לתנועה הציונית, אך סבא שלה היה דתי ולכן לא האמין בתנועה. מירה הייתה הולכת ללא ידיעתו של סבא שלה. בקיץ, כאשר היה מחנה של התנועה הייתה מספרת לסבא שלה שהיא הולכת לחברה לתקופת הקיץ. בזמן שהייתה במחנה הייתה שולחת מכתבים לחברה שלה ובתוכם היה עוד מכתב שחברה שלה הייתה שולחת לסבא שלה ממנה.

בתנועת הנוער פגשה את קלמן. כאשר גדלו רצו להתחתן אך קלמן לא היה מספיק דתי בשביל סבא של מירה. קלמן נסע לפלסטין בשביל לעבוד ולאסוף כסף כדי להתחתן עם מירה. בזמן שקלמן עבד קשה, סבא של מירה אירגן לה שידוכים וכל כמה ימים הייתה צריכה להתלבש לתפארת כדי לקבל את הבנים שהגיעו, אך לא אהבה אף אחד מהם כי חיכתה לקלמן. כאשר חזר קלמן הם התחתנו ועלו לארץ ישראל. בארץ היו ממקימי קיבוץ רמת יוחנן. מירה עבדה גם בגן ירק גם ניהלה את מחסן הבגדים גם הייתה מנהלת חשבונות אבל התפקיד שהכי אהבה הייתה העבודה ברפת שמה הייתה האישה הראשונה בארץ שחלבה עם מכונת חליבה. כאשר הייתה הולכת לרפת הייתה הולכת עם רובה כי אילו היו שנים של התקפות הישוב היהודי על ידי פורעים ערבים. מירה הייתה אישה בעלת כישרון לא מהעולם הזה היא ידעה לסרוג לרקום לפסל ולצייר כאילו אלה הם תפקידי חייה ועשתה זאת כמו מקצועית. בפורים הייתה תופרת לילדיה תחפושות מהממות (יפות ביותר) והייתה סורגת לכל הילדים סוודרים חמים ונעימים לקור עם דוגמאות חמודות ומסובכות. כאשר היא עשתה את הסוודרים אם היה בתחילת הסוודר פגם ולו הכי קטן לא הייתה לה בעיה והייתה פורמת את הסוודר ומתחילה מההתחלה כאילו כלום לא קרה.

סבתא מירה הייתה אישה אסתטית ביותר היא התלבשה כל הזמן כאילו היא בנשף מפואר למרות שהיא גרה בקיבוץ שהיה אם בוץ ולכלוך בכל מקום. מירה דאגה להקדים את זמנה ולעשות המון פעילות פיזית: שחייה יום יום והליכות בבוקר ובערב. בבוקר כשהייתה יוצאת מהמיטה הייתה עומדת רבע שעה לעשות מתיחות.

מירה נפטרה בגיל 95

לסיכום מירה היא אישה נהדרת וכשרונית שתרמה הרבה לקיבוץ שלה ולמדינה והשיגה הרבה בחייה!!

הזוית האישית

עמרי: אני אהבתי לעבוד אם סבתא שלי למדתי המון ממנה והיא הסבתא הכי טובה שאפשר לבקש.

סבתא אבי: אני אהבתי לעבוד עם עמרי אבל זה לא מפתיע כי אני אוהבת להיות אתו בכל מצב ובכל עת.