מאגר סיפורי מורשת

אני סבא  אלי. יש לי 4 ילדים ושבעה נכדים. לנכדה הראשונה שלי, לה אני מספר את הסיפור, קוראים נועה.

נולדתי בטהרן בשנת 1951. בגיל שנה עליתי לארץ ישראל יחד עם הוריי ושני אחיי בטיסה. לפי סיפורי הוריי, אבי היה ציוני עם לב רחב ובתוך המטוס הוא חילק מים וגם שקיות למי שרצה להקיא.

במטוס אבי הביא לארץ גם שלושה עופות, מכיוון שהוא חשש שלא יהיה מספיק אוכל ומפני שהיה ידוע שבארץ היתה תקופת צנע. את יתר הציוד, שכלל גם שמיכות ושטיחים יקרים, הוא שלח באנייה לארץ ישראל, אך לצערה של המשפחה כל הדברים היקרים נהרסו בגלל רטיבות שהיתה באונייה ששטה במשך תקופה ארוכה.

עם הנחיתה בשדה התעופה בארץ, ברדת אמי במדרגות המטוס, רצה אליה אחות בחלוק לבן ולקחה אותי מידיה של אמי. אמי חיפשה אותי כי פחדה שנחטפתי ומצאה אותי מאחורי המטוס בזרועות  האחות. משדה התעופה נלקחנו במשאית, בנסיעה של כמה שעות, למעברת תל עדשים.

אבי, שלא רצה להישאר ללא משפחתו (שנשלחה למעברת כרכור), ביקש גם הוא לעבור למעברת כרכור, וכך קרה שבשנת 1953 הגענו למעברת כרכור.

החיים במעברה

המעברה הייתה בנויה מאוהלים. כל משפחה קיבלה אוהל בנוי על ריצפת בטון והסוכנות גם נתנה מיטות מעץ לפי גודל המשפחה. במעברה הייתה ברזייה מרכזית, שירותים ומקלחות הבנויים מפח.

את הבישולים אמא שלי בישלה בכלים שהבאנו מפרס ובעיקר על פתילייה שעבדה על נפט. את הנפט והקרח הביאו על עגלה  וסוס. זכור לי שאבי בנה שולחן ארוך כדי להניח עליה את הפתילייה והסירים כדי לבשל אוכל. המשפחה ישבה לאכול על הרצפה משום שלא היו שולחן וכיסאות. על הרצפה הניחו מגש עגול ואכלנו עם הידיים כי לא היו כפות ומזלגות. לא היה לנו הרבה אוכל, אבל למזלנו אבי הביא איתו במטוס עופות ומהם היו לנו ביצים ואפרוחים.

מבחינה כלכלית לא היה לנו כסף ולא מזון ולכן הסוכנות חילקה תלושי אוכל לפי גודל המשפחה. כל משפחה קיבלה הקצבה של מזון כמו קמח, אורז וחצי ביצה לילד. האורז שקיבלנו בהקצבה מהסוכנות היה האוכל העיקרי שלנו. לא היו מוצרי חלב. אבי סיפר לי שאת הקמח החלפנו במעברה עם תימנים תמורת אורז.

לאחר 3 שנים בערך לקחו אותי לגן ילדים מרוחק מאוד, שהיה לפני זה בית של קצינים בריטים במחנה בריטי שנעזב.

את הזמן הפנוי העברתי במשחקים. שיחקתי בעיקר עם עגלה שאבא שלי בנה מגלגלים של עגלת תינוק והייתי גולש בירידה מעץ האלון למישור.  עץ האלון שנקרא עד היום "האלון הבודד".

אבא עבד בקרן קיימת לישראל בנטיעת עצים וסיכול אבנים ובכסף שקיבל יכולנו להתקיים.

הכסף שהיה בשנות ה-50 היה גרוש עם חור באמצע.

באחד הימים הגיעו לבית שוטרים כדי לקחת אותי לצבא ושאלו "איפה אלי?" ואני רק בן חמש. הוריי היו צריכים ללכת למשרד הפנים ולהסדיר את הטעות ברישומים.

לאחר כמה שנים אבי עבד כמנהל במטעים באזור המעברה. בהמשך עשה  קורס בנאים, שבמסגרתו התחילו לבנות בתים ל"שיכון עובדים" בכרכור. לאחר שסיימו עברנו לבית שאבי בנה.

את לימודי עשיתי בבית הספר ממלכתי כרכור עד כיתה ח'. לאחר מכן למדתי בתיכון חקלאי פרדס חנה.

לימודים, משפחה ושירות צבאי

בשנת 1969 התגייסתי  לצבא והשתתפתי במלחמת ההתשה בתעלה ופלוגתי קיבלה פרס ביטחון ישראל, בחתימתו של משה דיין, על עבודת ביצורים בקו ברלב. בשנת 1971 השתחררתי משירות סדיר. בשנת 1973 לקחתי חלק במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן במסגרת מילואים.

בשנת 1978 נישאתי  לזהבה אשתי ויש לי 4 ילדים.

בשנת 1982 במלחמת שלום הגליל התגייסתי לקבע בחטיבת גולני ושירתתי עד 1999 בבסיס בא"ח בשטחים. במסגרת השירות קיבלתי גם נגד מצטיין פיקודי וגם דרגה מאלוף פיקוד הצפון דאז יצחק מרדכי. בשנת 1999 קיבלתי שוב דרגה כנגד מצטיין מקצין תחזוקה ראשי.

הזוית האישית

נועה: סבא יקר שלי אני מאוד אוהבת אותך ואני שמחה שבזכותך הכרתי ולמדתי יותר עליך וכמובן על המשפחה. תודה לך שהגעת למפגשי הקשר הרב דורי באהבה נועה.

סבא אלי: המפגשים איתך גרמו לי להתרגשות ולאושר. נהניתי לראות אותך קשובה ונלהבת, שרוצה לדעת ולשמוע עוד ועוד.