מאגר סיפורי מורשת

פולט הלל בת 86 מתגוררת כיום במושב גילת. פולט נולדה בשנת 1934 בסוסיא שבתוניס, בת בכורה להוריה רחל וויקטור חג'ג'.

קראו לי פולט על שם סבתא שלי. לאבי היה מסעדה ואימא שלי הייתה עקרת בית..

הוריי מאד אהבו אותי ופינקו אותי, לאחר תקופה נולד אחי הקטן שמעון.

בסוסיא התגוררנו בבית קטן שבו היו רק שני חדרים ומטבח קטן ללא מקרר, היינו קונים בשר כל יום ואוכלים אותו באותו יום. בילדותי אהבתי מאוד לשחק בחבל ובחמש אבנים. גם כשגדלתי ועליתי לבית ספר יסודי אהבתי בעיקר את ההפסקות. אבל השיעור האהוב עליי ביותר היה שיעור צרפתית. המשמעת בבית הספר הייתה חזקה והעונשים שניתנו היה לרשום מאה פעמים "אני לא אדבר יותר בשיעור". אבל אני לא נענשתי הייתי ילדה טובה ולא דיברתי בשיעורים.

תקופת החגים הייתה תקופה שמחה ומלוכדת. היינו מתכנסים כולם, שוחטים כבש ואמא הייתה מבשלת אותו. המנהגים המיוחדים, השירים והסיפורים שהיו מספרים לנו בחגים זכורים לי עד היום.

כשבגרתי והגעתי לגיל 20 אמא שלי הביאה גבר לבית שקראו לו יוסף ואמרה לי "את לא מתחתנת עם אף אחד אחר חוץ ממנו" ובאותה שנה, שנת 1930 התחתנתי איתו. ההכנות לחתונה היו מרגשות, הלכנו אני ודודתי למספרה לעשות תסרוקת יפה שמאוד אהבתי, בחרתי שמלת חתונה לבנה עם תחרה מיוחדת וביום החתונה הרכיבו אותנו על עגלה וסוס לבית הכנסת שם התקיימה החתונה.

לאחר החתונה עברנו לבית חדש ששכרנו בסוסיא שבתוניס. בגיל 21 נולד לי ילד ראשון ולאחר מכן נולדו השאר. סך הכל יש לי 7 בנות ו-5 בנים. אמא שלי תמיד אמרה לי "תביאי כמה ילדים שאת יכולה. כי את בת יחידה".

החיים לא היו כל כך קלים, התחתנתי צעירה יחסית ובעלי היה כל היום עובד ואני טיפלתי בילדים בבית. כמו שאמא הזהירה אותי הבאתי ילדים אבל… האמת, שאין לי מושג כמה נכדים ונינים יש לי ואני לא יודעת איפה בדיוק הם גרים, אני רק זוכרת את שמות הערים.

שניים מהילדים גרים במושב. פעם כשבעלי היה חי ילדיי היו באים לביתי כל שבת וכל חג אך כיום אני הולכת אליהם מידי פעם. עם השנים הקשר נחלש. הייתי רוצה לפגוש את הילדים והנכדים יותר אבל אני לא יודעת לנהוג ולכן מתי שאני באה אל הילדים שלי הם מזמינים לי מונית הלוך וחזור או שהם באים לקחת אותי. כמו כן, אין לילדים ולנכדים שלי זמן כי הם עובדים כל הזמן.

בכל סוף מפגש עם הילדים אני שואלת- "מי בא לשבת"? כדי להיפגש עם הילדים יותר. אני מרגישה שהילדים מאד חסרים לי.  בעיקר אחרי פטירת בעלי יוסף שנפטר בשיבה טובה.

תזכרי, היא מסכמת: "אין כמו משפחה בעולם."

הזוית האישית

עפרי: המפגשים במרכז יום לקשיש היו מהנים ומשמעותיים מאוד עבורי. שמחתי לפגוש את פולט וללמוד מעברה. היה מעניין מאוד ללמוד את השינויים שחלו במהלך הדורות.