מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אימי החביאה אותי במזודה

סעידה סחייק משתתפת בביה"ס הגפן
סעידה סחייק בצעירותה
שכבתי במזוודה בשקט עד שהם הלכו

 עליתי ארצה מעירק במטוס רעוע מאוד. זה היה בלילה טסנו לקפריסין היה פחד נוראי . לא אשכח לעולם חוויה זו. הייתי בגיל 16 כשעלינו ארצה.
בארץ חיכו לנו השליחים מארץ ישראל , ולקחו אותנו למעברה נשארנו במעברה חודש ימים  רציתי  לצאת לעבוד, לעזור בפרנסת המשפחה. אבל לא קבלתי אישור עבודה.
 
הועברנו מנמל-התעופה, אל מחנה מעבר, ושמו – שער-העלייה (ליד חיפה). במחנה זה קלטו אותנו. בדקו את המסמכים האישיים, את החפצים שלנו, רשמו אותנו,, בדקו אותנו, ונתנו לנו חיסונים, וכמובן עברנו חיטוי בדי-די-טי 
שער-העלייה היה מחנה מעבר לשלושה ימים עד שבוע. אך נשארנו הרבה יותר זמן.

"מחנות העולים היו באחריותה של מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. והיא דאגה לאחזקתם. עקב ההיקף העצום של העלייה, גדל מספר אוכלוסי המחנות מעבר לכל תחזית. בראשית ינואר 1949 ישבו במחנות 28,000 איש. הווה אומר, מתוך מאה אלף עולים שהגיעו בשמונת החודשים הראשונים שלאחר הכרזת המדינה, אחד מכל ארבעה עולים נשאר במחנה. שלושת הנותרים הסתדרו בכוחות עצמם. לקראת סוף שנת 1949 עלה מספר העולים במחנות על 90,000 נפש. כיוון ששהייתם של עולים אלה במחנות נמשכה חודשים ארוכים והעלייה המשיכה לזרום, נתמלאה הארץ תוך זמן קצר מחנות עולים, שהוקמו במהירות, בלא תשתית מתאימה. מחנות עולים הוקמו תחילה בעתלית, פרדס-חנה, רעננה, בית-ליד, בנימינה, חדרה וראש-העין, ובשלב השני – בבאר-יעקב, קרית-אליהו (חיפה), קרית-מוצקין, רחובות וירושלים."

"התנאים הפיסיים במחנות היו קשים ביותר – צפיפות, מחסור במיתקנים סניטאריים, אולמי שינה לעשרות אנשים ומזון דל, שהוכן במטבחים מרכזיים.המחנה היה תחום טריטוריאלי בפני עצמו. העולים, יושביו, נותקו מהארץ ומאוכלוסיה. נאסר עליהם לחפש עבודה מחוץ למחנה, כל עוד שכנו בו. עקב זאת ישבו חודשים באפס מעשה, מדוכאים ומתוסכלים, חסרי אונים ותלויים בפקידים, שעמם באו במגע יום-יומי."
רק אחרי שמונה חודשים קבלתי סוף סוף אישור עבודה. אולם אז כבר הייתי קרובה לגיל גיוס, 18. כשכבר הייתי בגיל גיוס אימי לא הסכימה שאתגייס לצבא. נציגי צה"ל היו מגיעים למעברה, כדי לגייס את הצעירים. בכל פעם שהגיעו נציגים מצה"ל למעברה אמא שלי .
 הייתה מכניסה אותי למזוודה, מחביאה אותי כדי שלא  יגייסו אותי ,
שכבתי במזוודה בשקט עד שהם הלכו
 תמונה 1  
זוהי החוויה המשמעותית ביותר שאני זוכרת מעלייתי לארץ, בהמשך התאקלנו בארץ ובנינו משפחות. היום אני פנסיונרית. משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר הגפן ברמת גן ( תיעוד בשנה"ל תשס"ח)

מילון

אישור עבודה
מאה אלף נפש במעברות המתינו לאישורי עבודה במעברות בשנת 1950 , ללא עבודה, ללא תעסוקה, אוכלי לחם חסד

ציטוטים

”התאקלנו בארץ ובנינו משפחות“

הקשר הרב דורי