מאגר סיפורי מורשת

הימים קשים ומתוחים בארץ, תקופה של מחבלים עם דם קר, תקופה בא נרצחו ילדים, נשים, חיילים, קשישים ועוד… כל זה התרחש בקיבוץ גדות.

השנה הייתה שנת 1977, אני זוכרת ששמעתי רעשים מחרידים וקולות נפץ של מחבלים, אחזתי את אקדחי בשתי ידי כשאני נחושה בדעתי להגן על ילדתי אשר ישנה בבית הילדים" (בית הילדים "הדס חבצלת").

מירב ילדתי (אמא של מיקה נכדתי) הייתה בסביבות גיל שנתיים, הפסקת החשמל אשר שררה בקיבוץ גרמה תחושה מאיימת. נעמדתי ליד דלת בית הילדים ומצאתי את עצמי שומרת שאף מחבל לא יכנס, לפתע ראיתי את אחות המרפאה נכנסת ל"הדס חבצלת" ומבקשת שאמשיך לשמור בזמן שהיא מוודה שאין נפגעים בשטח.

בזמן כל הלחץ וההמולה אני שומעת צעקות של תושבי הקיבוץ, ואני לבד בבית הילדים שומרת על הילדים מפני כל רע .

לפתע חוזרת האחות ומספרת בהקלה שכל ההתרגשות בחוץ נגרמה משרפת המוסך. כל מקרה כזה הקפיץ את הרגש והוביל לאי הבנות היכולות לשגע ולהטריף בגלל התקופה הנוכחית הקשה. ברגע של הקלה והבנת המצב חזרתי לביתי (רק כאשר החשמל חזר והשומרת המשיכה בעבודתה).

ההורים של הילדים אשר בבית הילדים מספרים שכאשר רינה שמרה על ילדיהם, הם התחבאו פחדו וחששו מפני המצב הנוכחי. "אני מרגישה שעשיתי את המעשה הנכון ואני גאה בעצמי על כך".

לימים כתבה על סיפור מקרה זה חברת הקיבוץ "תיקי  גור"  היא קראה לסיפור עלי בשם המקורי "רינה הגיבורה".

הזוית האישית

מיקה: "אני נהניתי ללמוד דברים חדשים על סבתא, לבלות אתה יותר זמן, להכיר אותה יותר לעומק ולחזק את הקשר בנינו".

סבתא רינה: "הקשר הרב דורי הוכיח את עצמו, הכרתי את מיקה יותר טוב והיה לי נעים מאד לבלות אתה"