מאגר סיפורי מורשת

 

 

בשביל לקיים את טקס ניצחון לכיבוש אילת, בנו "בוטקה" מעשבים כדי לערוך בתוכו את הטקס. כל אחד ברך וכל החיילים שמחו על כיבוש אילת. אבל אז שמו לב שאין להם דגל כדי לנפנף . לקחו חולצה לבנה, של אחד מהחיילים ומרחו על גב החולצה את מגן הדוד בדיו. הניפו את הדגל ושתו בשמחה. הדגל נשאר עד הובאת הדגל החדש. "הבוטקה" והדגל נשמרו עד היום במוזיאון אילת שבבניין העירייה.

 

הנפת דגל הדיו באילת 

פתחו את הטקס בתרועות חצוצרה שמחות, כל אחד מהמשתתפים ראש העיר, מפקד חיל הים ועוד פתחו שמפניה והייתה צלחת עוגיות, בכדי להדגיש את השמחה. שרו את התקווה ואחר כך שרו  בצוותא שירי ארץ ישראל ושירי אילת.

 

הגעתי לאילת עם שלושה ילדים קטנים ובעלי בשנת 1958. זאת לאחר שגרנו שנתיים בשדה דוד, שבחבל לכיש שבסמוך לשדרות. החלטנו שזה לא מקום מתאים בשבילנו,וירדנו לאילת. אילת הייתה חמה בהרבה מהמרכז ממנו באנו. היה קשה מאוד להשיג מזגן, והייתה אפילו רשימת המתנה. שאלנו את התושבים, מה עושים במקרה כזה, כשאין מזגן ? הם אמרו שיש לבנות טפטפה ולשים אותה בחדר עם חלון שנכנס ממנו מספיק אוויר,לרוב מצד צפון. בעלי שאל איך בונים את הטפטפה ? 

הסבירו לו שצריך להביא עשבים קוצים ירוקים עם קוצים. הוא הלך עם הילדים והם אספו עשבים. הוא בנה מסגרת

עץ בגודל של החלון. הוא סידר את המסגרת וכמה חתיכות ברזל כדי שהעשבים לא ייצאו. הוא הוציא את הברז מהמקלחת ע"י צינור גדול מגומי. הוא שם אותו מסביב למסגרת עץ. הצינור היה מחורר. כשחורי הטפטפת נסתמו, היה קשה מאוד לשחרר אותם. כשפתחנו את הברז יצאו המים על העשבים, והיגיעה רוח קרה. גם בשרב החורים עם המים עזרו לקרר את הרוח, אפילו כשהרוח הייתה חמה.

הסתדרנו עם זה שנתיים. אחרי שנתיים נולדה בתי, והחלטנו שאנחנו קונים מזגן. משום שהיה קשה בחום עם תינוקת בבית . נרשמנו לרשימת ההמתנה כדי לקבל מזגן ובגלל התינוקת קבלנו את המזגן בין הראשונים באילת. קראנו למזגן דורס קולר DESERT COOLER .  במשך עשרים שנה הוספנו אחד נוסף והסתדרנו יפה מאוד.

 

לילה אחד בני בן השבע , אורי , ישן ליד החלון של הטפטפה. כל ערב הקפדנו על פתיחה עדינה של הברז., כדי שלא תהיה הצפה. באותו לילה בני פתח את הטפטפה. התינוקת הייתה בחדר שלנו ופתאום שמענו צעקות מחדר הילדים:  "אמא, אמא !"  השמיכות של אורי היו רטובות, הכריות, הסדין והמיזרון נרטבו אף הם. הוצאנו הכל לייבוש והחלפנו את המיטה. הזרם היה כה חזק שגם אחיו  הגדול של אורי, בן העשר, נרטב,  אולם למרבה הפלא נשאר ישן. החזרנו את אורי לישום ומאז הקפדנו שלא יתעסק עם הטפטפה.