מאגר סיפורי מורשת

מאת: יצחק (צאלי) צלאל, סבא של בר, המספר את סיפורו של אביו, שלמה צלאל.

הוריי, מרים ושלמה צלאל , שניהם ניצולי שואה, הכירו בלודז' שפולין מיד לאחר השואה ונישאו בשנת 1946. בשנת 1947 ניסו לעלות ארצה בהפלגה, אך גורשו על ידי האנגלים לקפריסין ועלו בשנת 1948, כשהוקמה המדינה והתגוררו בקרית טבעון, מקום בו נולדתי ובו אני מתגורר עד היום.

סיפורו של אבא עד פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה

אבא נולד בלודז' בשנת 1925 להורים אמידים וכנכד לרב אברהם למל צלאל, שהיה עתיר נכסים. את ילדותו עבר באזור בו התגוררה קהילה יהודית גדולה. את לימודיו עבר אבא בגימנסיה (בית הספר) העברית בלודז' ואהב לטינית וספורט. באותה תקופה הבין מהי אנטישמיות כשחבורות נערים פולנים התנכלו לו ונאלץ לא פעם "ללכת איתם מכות". כל קיץ יצא בחופש הגדול לקייטנה בעיירת קייט, בה היה מבלה עד היום של תחילת הלימודים. כך היה עד תחילת מלחמת העולם השנייה ב 1/9/1939, כשהיה בן 14 וחזר מהחופש הגדול.

תקופת המלחמה הראשונה בגטו לודז'

עם פרוץ המלחמה, כבשו הגרמנים את פולין והשתלטו על לודז'. משפחתנו הועברה לגטו ושם אבא המשיך את לימודיו, כאשר משפחתו סבלה מרעב, חוסר תעסוקה ושלטון עריץ של הגרמנים (נאצים). בשלב מסוים נלקחה אחותו ע"י הנאצים, מבלי שיכלו בני המשפחה להיפרד ממנה והועברה למחנה השמדה "חלמנו", שם נרצחה באמצעות משאית גז.

עד כמה היה המצב קשה בגטו יעיד האירוע שעבר אבי במהלך הלימודים: כנער בן 16 נלקח אבי לחקירה במרתפי ה"גסטפו" (מחלקת החקירות של המשטרה) שם נחקר אבי ועונה קשות עד זוב דם במשך מספר ימים, לאחר מכן הוחזר לבית הספר, שם שטף את עצמו והמשיך בלימודים כאילו לא קרה כלום.

סבי (אביו) לא הצליח לעמוד ברעב, למרות כל ניסיונותיו של אבי להשיג עבורו אוכל, הוא נפטר לאחר כשנתיים בגטו. בין שאר הניסיונות של אבי ובזכות יכולת הציור שלו הוא נתן ציור, אותו צייר, למפקד המחנה במטרה לקבל קצת אוכל שהסתכם בפרוסת לחם.

במרץ 1944 הועבר אבי מהגטו למחנה עבודה. ביום העברתו אמו לא הספיקה להיפרד ממנו, אך הצליחה לגעת בו בעד הגדר באצבעה וזו הייתה הפעם האחרונה שהתראו. סבתי נלקחה למחנה השמדה "אושוויץ" שם נרצחה במקלחות הגז.

מחנות העבודה

את התקופה שלאחר גטו לודז' אבי העביר במחנות העבודה "בוכנוואלד", "קולדיטץ" ו"טרזנשטט". במחנות אלה אבי עבד בעבודות פרך, הוכה ע"י הגרמנים, סבל מחרפת רעב ואיבד הרבה מחבריו וחלק גדול מהסובבים אותו. אבי השתתף בצעדת המוות ל"טרזנשטט" צעדה שנבעה מחוסר אמצעי תחבורה ומהרצון להעביר את האסירים לכיוון גרמניה לקראת סוף המלחמה. הצעדה נמשכה ימים רבים ובמהלכה עברו הצועדים 240 ק"מ, כמעט ללא מים ואוכל וקור מקפיא, שגרם לכך שמרבית הצועדים נפטרו בדרך.

אבי השתחרר ממחנה "טרזנשטט" בסוף המלחמה ע"י האמריקאים וחזר בחזרה ללודז'.

משואה לתקומה

בשנת 1946 בקיבוץ שהוקם בלודז' הכיר אבי את אמי, מרים ויחד איתה התחיל את מסעו לארץ ישראל. בשנת 1947 הפליגו אבי ואמי לכיוון הארץ, אך הבריטים ששלטו אז בארץ תפסו אותם והגלו אותם לקפריסין שם שהו כשנה ועלו ארצה עם הקמת המדינה.

בהגיעם לארץ עברו להתגורר בקריית טבעון בה נולדנו אני, אחי וילדנו שנישאו והביאו 6 נכדים ו-11 נינים. אבי שהיה מוכשר מאד בציור הנציח את המלחמה ב-12 ציורים ועסק בציור כתחביב במשך כל חייו. חשוב לציין שאבי עסק לאחר צאתו לגמלאות בהרצאות בנושא השואה בפני תלמידים, מבוגרים וחיילים.

אמי נפטרה בשנת 2005 ואבי נפטר בשנת 2010. לאחר פטירתו של אבי החלטנו בני אסף ואני לערוך הרצאה בעזרת מצגת ולהמשיך את מורשתו של אבי בהרצאות בנושא השואה.

הזוית האישית

עלייתם של הורי לארץ, בניית המשפחה, הילדים, הנכדים והנינים זו התקומה של עם ישראל ותשובתו לצורר הנאצי שניסה לחסלו.