מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה דסקל, נולדתי בחיפה בשנת 1947 תש”ז, עשרה חודשים לפני הכרזת המדינה. בילדותי גרתי ברחוב הלל, למדתי בבית ספר על שם ליאו באק, והייתי חניך ומדריך בשבט הלל של הצופים עד היציאה לגרעין. התגייסתי ב-1965 לצנחנים לגדוד 890, הגדוד הותיק ביותר של חטיבת הצנחנים, כשהמדינה הייתה קטנה, עם בעיות בטחון שוטף. השתחררתי משרות סדיר ב-1968 אחרי מלחמת ששת הימים ובעיצומה של מלחמת ההתשה. למדתי באוניברסיטת חיפה מדעי היהדות והכשרת מורים ובד בבד הדרכתי וריכזתי סטודנטים עולים במעונות הסוכנות בחיפה. הצטרפתי כחבר לתנועת "עודד" כאשכנזי יחיד בין סטודנטים ממוצא צפון אפריקאי שעלו מצרפת  ונתנו שעורי עזר לתלמידים שגרו בואדי סאליב. לאחר מכן בירושלים הייתי רכז תרבות במעון שמואל הנביא, שם הכרתי את אשתי. מיד אחרי נישואינו עברנו לחיות בבית ספר שדה הר מירון. מאז ילדותי הייתה לי חיבה עזה לארץ ישראל, לתור את שביליה וללמוד את אורחותיה. בהיותי מדריך בחברה להגנת הטבע באזור כה מיוחד ניתנה לי הזדמנות לשתף מודרכים בחיבה זו. בהר מירון  נולדה בתי הבכורה וכעבור שנה עברנו לחיפה לגור היכן שגרו הורי. השתלבתי כמורה לגדנ"ע של"ח בבית הספר הריאלי העברי בחיפה ובד בבד הייתי מדריך בחוגי סיור של החברה להגנת הטבע בתחילת דרכי בבית הספר.

איך עזרתי לפענח רצח

באפריל 1966 יצאנו כיתות ט' של בית הספר הריאלי לארבע ימי פעולת שירות במסגרת קק"ל באחריות מדריכי הגדנ"ע, כשאני הייתי אחראי על פעולת השירות. היינו במחנה לביא ליד צומת גולני. בבקרים היינו יוצאים לעבודה, אחרי הצהריים יצאנו לטיול באזור ובערב שמענו הרצאות בנושא שמירת טבע. בין המרצים באחד הערבים היה יעקב סלע לוכד נחשים.

הכרתי אותו במסגרת סיורי בכרמל עם חוגי סיור של החברה להגנת הטבע וביקור במכון הביולוגי שליד גן החיות החיפאי, שם עבד עם נחשים. הוא היה מדריך כריזמטי, שהרבה נערים ונערות נהו אחריו. הוא לכד נחשים ארסיים, גידל אותם, הכליא אותם ואף ייבא נחשים ארסיים מרחבי העולם לצורך ההכלאות. הוא הרבה לערוך מופעי ראווה של נחשים ולהסביר עליהם. ביום יציאתנו למחנה קק"ל נודע שיעקב סלע נעלם ומחפשים אחריו. 

יצאנו לגזום אורנים ביער מבוא חמה, כל כיתה בגזרה אחרת באחריות המדריך שלה. והנה, לאחר שעה של גיזום, באו אליי במרוצה שני תלמידים ואמרו שהם רואים על הקרקע משהו מוזר ושאבוא ואראה. כשבאתי, ראיתי מעין כף יד ארוכה וצרה במיוחד. מיד סילקתי משם את התלמידים וריכזתי אותם מחוץ לחלקת האורנים. הבנתי שזו כף יד של אדם ומהיכרותי עם סלע הערכתי שזו כף ידו, שהייתה צנומה במיוחד מעין נחשית. המשטרה הוזעקה למקום ובעקבות חקירתה נודע מאוחר יותר שסלע חוסל בירייה על ידי שניים: הראל הרשטיק מקיבוץ דגניה, שאמו הייתה מאהבת של סלע, והוא היה תלמידו שבחר להרגו ולא להחזיר לו הלוואה שקיבל ממנו. מי שסייע לו היה דני קניג. השניים הסיעו את הגופה במכוניתם לרמת הגולן, חפרו בור בחורשת האורנים וקברו אותו שם. לא קברו אותו עמוק מספיק וכנראה שחיה נברה באדמה וחשפה את היד וכך אנחנו שהגענו למקום במקרה גילינו את הגופה. מיד אחריי הגילוי, ולמרות סערת הרוחות בקרב התלמידים, העברתי אותם לחלקה אחרת ודרשתי מהם להמשיך לעבוד ולבצע את המטלות הנדרשות.