מאגר סיפורי מורשת

סבא לוי צ'רניאק מספר:

בשנת 1947 היה רעב בברית המועצות, הלכתי לבית ספר, חצי מהילדים לא הלכו לבית ספר במשך חצי שנה ולא יכלו לעמוד על הרגליים בגלל הרעב. לא היה לחם ומאכלי חלב, אכלנו קליפות של גרעינים. בשנת 1949 לאט לאט היה מה לאכול, והילדים כבר כולם הלכו לבית ספר והיה לחם, בשר, מאכלים חלביים ועוד…

בנעורינו

בבתי ספר לא היו אולמות ספורט, בשנת 1950, כבר היו אולמות ספורט ומגרשים, היו בתי ספר חדשים. בבית הספר המקצועות האהובים עלי היו כימיה, חשבון וגאוגרפיה. לאחר מכן התחילו להחזיר עוד חוגים. את רוב הזמן העברתי לאחר הלימודים בארמון חלוצים, ושם היו הרבה חוגים כמו: בניית דגמים של מטוסים וספינות, חוג נגרים, אגרוף, שחמט, שירים במקהלה, כדורגל, כדורסל, כדור עף, שחייה, גידור, אתלטיקה קלה, והיו גם חוגים לבנות כמו: ריקודים, תפירה, חוגי דרמה ועוד. אני הלכתי לבניית מטוסים, שחמט וכדורסל.

מהאלבום המשפחתי שלי

בחופשת הקיץ ביליתי במחנה חלוצים – מחנה ביער, בדרך כלל ליד נהר, שם ישנו באוהלים או בבתים קטנים. נסענו לשם לחודש. שיחקנו, שרנו שירים במקהלה, לקחו אותנו לסיורים למפעלים כמו: מפעל סוכר שם למדנו איך מעבדים סוכר, ומוזיאון לאומנות. בכל ערב עשינו על האש.

בסוף 1958 סיימתי את בית הספר והתגייסתי לצבא. שירתי כטכנאי מכ"ם. לאחר שסיימתי את הצבא עבדתי כטכנאי רדיו במפעל צבאי שם עשינו מאתר (בעזרת זה צוללת יכולה להבין איפה היא נמצאת וגם לאתר ספינות קרב).

 אני במדים בתקופת השרות הצבאי

בשנת 1965, התחתנתי. אני ואשתי בשנת 1969 עברנו לגור באוקראינה בצ'ורנובצא. עבדתי במפעל כטכנאי, עשינו מכשירי מדידה  שמודדים לחלליות חלל, מתקן עבור מעבה ועוד. בשנת 1990, ב-4 באוקטובר עלינו לארץ.

לאחר שיצאנו מהמטוס שאלו אותנו באיזו עיר אנו מעדיפים לגור. בחרנו בחיפה. גרנו בבית קטן בשכירות.

גרנו שם שנתיים ואז קנינו דירה בנשר ואנו גרים בה עד עכשיו, כבר 25 שנים.

בצעירותי

הקשיים בעליה היו: היה קשה ללמוד את השפה, היה קשה למצוא מקום עבודה כי הייתה עליה גדולה, בשש בבוקר קמתי והלכתי לעבוד ומשעה שתיים בצהרים עד 8 בערב למדתי באולפן.

עכשיו אני מאוד שמח שאני חי בישראל.

הזוית האישית

מתן: היה נחמד, כי סבא של שון שיתף אותי למרות שאיני הנכד שלו, למדתי מילים ברוסית.

שון: התרגשתי בגלל שסבא שלי הגיע וסיפר לי את הסיפור שלו, למדתי עליו דברים חדשים שלא ידעתי.