איך הפכתי מגלוריה לנורית
סיפור עליתי ממרוקו וההתאקלמות בארץ ישראל
מדינת ישראל הוכרזה בשנת 1948 ואני נולדתי במרוקו בתאריך 29.1.1950 . אבי היה דיג בקזבלנקה ואמי היתה תופרת. הייתי בת שש כשהגענו לארץ, זוג הורים, חמישה ילדים יחד עם סבי וסבתי אשר חיו איתנו עד יום מותם. משפחתנו עלתה לארץ ממרוקו בשנת 1956 באוניה. משך השיט היה שלושה שבועות ועברנו דרך מרסי בצרפת .
כשהגענו לארץ, עברנו במהלך חודשיים מקיבוץ שדה יצחק, למעברת עין המפרץ בחיפה ולאחר
מכן אבי רכש בית פרטי עם דונם אדמה ועצי פרי הדר בראשון לציון.
קראו
לי בשם גלוריה שמשמעותו ניצחון. אך המורה שלי בכיתה א' בבית ספר "חביב"
בראשון לציון רצתה שיהיו לנו שמות עבריים והיא שינתה את שמי לנורית.
לא הייתי בגן. ישר נכנסתי לכיתה א'. למדתי אצל המורה
לאה פרלמוטר. למדנו עברית , חצי מהילדים היו עולים חדשים. מאוד אהבתי משחקי
ספורט. היו תחרויות בין בתי הספר בראשון לציון . כמו כן הייתי כל השנים במקהלת
בית הספר והופעתי בכל הטקסים והחגים.
ליד ביתנו היה בית חרושת לבובות. בערב הלכנו ואספנו חלקי בובות ובדים חיברנו אותם
ותפרנו בגדים. בכתה
ד' כל הבנות למדו את המקצוע ”תזונה" למדנו לבשל במסעדת בית הספר ובצהריים
ילדים הגיעו לאכול.
נישאתי בגיל שמונה עשרה והמשכנו להתגורר בראשון לציון ברחוב ויניק. זכורה לי מלחמת כיפור. שלמה בעלי שעבד בצבא לא חזר מהעבודה בערב יום כיפור והבנו שקרה משהו. גייסו אותו מערב כיפור ואני נשארתי עם
שלושה תינוקות במשך שבעה חודשים. חלק מהזמן בחשכה. זו היתה תקופה קשה.
אני זוכרת מאכלים מהבית ועד היום אני אוהבת לבשל מאכלים שונים : סוגי דגים, מפרום, קוסקוס המוגש לרוב עם
ירקות ובשר , חמין בשבת , תה נענע עם מאפים מתוקים שחלקם הגדול מצופה סוכר או דבש
.
יש לי
שלוש בנות ושמונה נכדים, שתי בנות וששה בנים. במשך
השנים עבדתי כמנהלת חשבונות.
הנכדים של סבתא נורית ושל סבא שלמה
הנכדים של סבתא נורית ושל סבא שלמה
אחותי סימה שון ז"ל ניהלה את ביה"ס "אופקים" בגני ראשון במשך 25 שנים.
מאוד שמחתי לחזור לחווית בית הספר, להכיר את טלי המורה הסובלנית (מה שלא היה לי בילדות),ל היזכר בעבר שלי, להיפגש עם הנכדים שלי שחיכו לי ולשמוע סיפוריי עלייה ממדינות שונות
מילון
גלוריהניצחון
ציטוטים
”אהבה,התמדה,סבלנות“