מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי נולד בירושלים ב-31 במאי 1940. כיום סבא בן 73. סבא גר עם הוריו ואחותו ברחוב החבשים שנקרא כך מפני שהיה סמוך לכנסיה החבשית (חבש הוא שמה הישן של אתיופיה). כנסיה זו הוקמה על ידי מלך אתיופיה אשר נמלט לשם כאשר ארצו נכבשה על ידי האיטלקים. רוב מקורות המים של ירושלים נמצאים בשפלה,  והמים מגיעים אליה בצינורות. כדי להגיע לירושלים מאזור החוף יש לעזוב את שפלת החוף ולעלות בדרך המובילה להרי יהודה.

במצור על ירושלים בכ"ט בנובמבר 1947, עם החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית ("תכנית החלוקה"), החלו הערבים לירות על המכוניות בכבישים, והתחבורה לירושלים נעשתה רק בכלי רכב משוריינים. אביו של סבא, שהיה בנסיעות מטעם עבודתו ושהה בחיפה בזמן המצור, לא הצליח לחזור הביתה. סבא נשאר עם אמו ואחותו בלבד בבית בירושלים ואביו באזור המרכז. אנשים רצו להגיע לירושלים מאזור השפלה. אבל חששו מהתקפות של הערבים על כלי הרכב, לכן התארגנו לנסוע בשיירות. כל שיירה לוותה על ידי  אנשים עם נשק. מאוחר יותר המצור התהדק והתנועה פסקה כליל. אספקת המים נותקה, והתושבים עמדו בתור לקבל את ההקצבה היומית של המים. עיריית ירושלים פרסמה הנחיות לתושבים איך אפשר לחסוך במים על ידי כך שמשתמשים באותם המים לשימוש חוזר.

כאשר התהדק המצור נסללה דרך עפר שעקפה את הכפרים הערביים ואפשרה להגיע לירושלים. הדרך לא הייתה סלולה, ופעמים רבות היה צורך לגרור את כלי הרכב בעזרת ציוד מכני (טרקטור). לפעמים לא הייתה ברירה והיו חייבים להעביר את הציוד בהליכה רגלית. באפריל 1948, לאחר שהערבים נוכחו שלא יוכלו לכבוש את מדינת ישראל, הם הסכימו להפוגה (הפסקת אש) והדרך לירושלים נפתחה.

סבא עזב את ירושלים עם אמו ואחותו, ונפגש עם אביו בחיפה. בחג החנוכה האחרון, השנה (2012) ביקרנו בירושלים, סבתא, סבא, אחותי דנה, אחי אלעד ואני. נסענו תחילה לכנסייה האתיופית וראינו שהיא עדיין קיימת, כפי שהייתה לפני כ-65 שנה. הלכנו לראות את הבית ברחוב החבשים 101, שבו סבא גר וסיירנו בשכונה וברחובותיה.

כיום גרים בשכונה אנשים חרדים. התקבלנו בסבר פנים יפות על ידי האם וששת ילדיה. ברחובות ניתן לראות שלטים המעידים על אופיה החרדי של השכונה. עזבנו את ירושלים דרך גשר המיתרים וכך עברנו מהעבר אל ההווה, וחזרנו אל ביתנו בקדימה.

תודה לסבא שעזר ושיתף אותנו בסיפורים מעברו ובא ותרם מזמנו החופשי. תודה ללילך, המורה של הקשר הרב דורי, ולאיילת. תודה לסבתא רלי, המורה הפרטית שלנו, שתיקנה את העברית שלנו.

ליחצו כאן לצפייה במצגת של איציק