איך הכרתי את אשתי נילי
הכל התחיל בסרט
הנסיעה לארה"ב
כשהייתי בערך בן 14, עברתי ממשחקי ילדים ברחובות ללימוד אינטנסיבי בתלמוד בישיבת ערב. שנינו הצטיינו מאוד בבחינות, וקיבלנו פרסים רבים. שיא הצלחתנו היה במבחן יוקרתי בתלמוד התורה. הגענו למקום הראשון והפכנו להיות סוג של סלבריטיז בשכונות החרדים. באותה תקופה, הגיע סבי מארה"ב, לביקור בארץ. כמובן שסיפרו לו על ההתמדה שלי בלימוד בתלמוד והצלחתי הרבה במבחן היוקרתי בישיבה. סבי אמר לאבי: "אני אקח אותו איתי לארה"ב כיוון ששם יהיה לו סיכוי גדול יותר להצליח".
אולם סבי נפטר זמן קצר לאחר מכן. דודי הגיע מארה"ב לשבת שבעה עם המשפחה. סיפרו לו שסבי אמר שהוא ייקח אותי איתו בחזרה לארה"ב, והוא אמר: "אני רואה את זה כצוואה ואני אקח אותו איתי לארה"ב". וכך הוא עשה.
למדתי אנגלית, קראתי הרבה ספרים שלעולם לא הייתי מגיע אליהם אילו נשארתי בארץ. חיי השתנו בצורה מוחלטת.
טרום היכרות
כשסיימתי את הטירונות, העבירו אותי למחנה "צריפין", שם שרתתי כאחד מסמלי הדת בבסיס. המפקד שלי היה הרב הצבאי של הבסיס. חבר שלי שהיה גם סמל דת, במפתיע, היה "דון ז'ואן", הוא יצא בו זמנית עם שבע בנות. הקשר היחידי שלו עם הבנות היה דרך מכתבים. הוא חשש שיתבלבל וישלח מכתב לאחת הבנות עם שם של בת אחרת, והיא תגלה שהיא לא החברה היחידה שלו. באותו זמן הכרתי בחורה בבסיס והתחלתי לצאת איתה.
החברים שלי החליטו שהיא לא מתאימה לי ודיברו עם הרב הצבאי שישלח אותי לבסיס רחוק כדי שלא יהיה בינינו קשר. הרב הצבאי של פיקוד צפון העביר אותי לבסיס אימונים בטירה, ששייך לפיקוד צפון.
יום שישי אחד, החבר שלי מ"צריפין", בא לבקר אותי בבסיס. באותו סוף שבוע, הוא העביר לי קורס מזורז, "איך להתחיל עם בנות": "כשאתה נוסע באוטובוס, תתחיל לדבר עם הבחורה שיושבת לידך ואחר כך, תבקש ממנה את הכתובת שלה."כשיצאתי לסוף השבוע, הכרתי בדרך הלוך וחזור, ארבע בנות וקיבלתי מכל אחת מהן את הכתובת שלה.
ההיכרות
בחופשה שלאחר מכן, תפסתי טרמפ לכיוון חיפה. לפניי, נכנסה חיילת, היא הייתה מצוננת אז שאלתי אותה: "את מצוננת?" והמשכנו לדבר. היא הציגה את עצמה בתור נילי ואני הצגתי את עצמי בשם שלמה. בשלב מאוחר יותר, נילי אמרה לי שהיא התפלאה מפני שעל הכובע שלי היה כתוב מנחם. הסיבה לכך הייתה שאצל החרדים, כותבים קודם את השם שלא קוראים לי בו בפועל. במסדר הראשון בצבא, המפקד הכריז את השם שלי -מנחם. לא יכולתי לספר לו את כל הסיפור, לכן נשארתי בצבא בשם מנחם.
הנהג הוריד אותנו רחוק מהתחנה. לפתע, התחיל לרדת גשם. נילי הוציאה מטרייה ודילגנו יחד מעל השלוליות ואז נזכרתי שאני צריך לבקש ממנה את הכתובת שלה. ביקשתי, והיא נתנה לי. פעם סיפרה לי אתי, בתי הקטנה, שאמא – כלומר נילי, מעולם לא נתנה לאף אחד אחר שהיא הכירה את שמה וכתובתה.
הפגישה
לא עשיתי שום דבר עם כל הכתובות שקיבלתי.
באותו זמן, הכירה לי בת דודה של אמא שלי, בחורה ממשפחת בעלה. התחלנו לצאת. במוצאי פורים, הלכנו-אני והיא לבני עקיבא. בדרך, היא אמרה לי: "הייתי רוצה שיקרה לי השנה מה שקרה לי בשנה שעברה. פגשתי בחור מדהים!" נפגעתי מאוד… עד כמה שאני זוכר, אפילו לא ליוויתי אותה בחזרה לביתה. אמרתי לעצמי הייתי רוצה שתהיה לי חברה אמיתית.
יום לאחר מכן, אמרתי לאחי הקטן מוישה "הכרתי מישהי. אולי תבוא איתי לפגוש אותה". כנראה שלא היה לי אומץ ללכת לבד.
הגענו לביתה. אבא שלה פתח לנו את הדלת. שאלתי אותו "נילי בבית?" שמתי לב שנדלק ניצוץ בעיניו והרגשתי שמצאתי-חן בעיניו. "היא הלכה לקנות כרטיסים לסרט", הוא ענה. הלכנו לכיוון בית הקולנוע. בדרך עברנו מול נילי, בלי לשים לב כיוון שהיא נראתה שונה בבגדים אזרחיים. לפתע, נעצרנו שנינו וזיהינו אחד את השני.
הלכנו לקולנוע ונילי קנתה שני כרטיסים נוספים. כשהגענו לקולנוע התיישבנו יחד ואז אבא של נילי אמר למוישה "בוא, נשאיר אותם לבד…" קיבלנו את הרמז שהוא רוצה שנישאר יחד. כך התחיל הרומן בינינו.
למעשה, נילי לא הייתה אמורה להיות בבית. לא יכולתי להתקשר אליה ולברר אם היא בבית, כיוון שזה היה לפני עידן הטלפונים. היא הייתה אמורה להיות בקיבוץ דגניה ב', שם שירתה בגרעין נח"ל. הסיבה לכך שהיא הייתה בבית היא שאמא שלה חלתה והגיעה לבית החולים. נילי קיבלה חופשה כדי להיות איתה
התנגדות הוריי
סבתה של נילי נפטרה. המשפחה ישבה שבעה בבית דודתה. בא לניחום אבלים, ידיד של המשפחה חסיד חב"ד. אמא של נילי סיפרה לו שההורים שלי, שחיו בארה"ב, מתנגדים לנישואים בינינו, כיוון שנילי איננה דתייה ומשרתת בצבא. הוא אמר לה: "אני נוסע בקרוב לארה"ב. אכנס להורים של שלמה ואציע לאבא שלו לבוא איתי לרבי של חב"ד." אבא שלי כעס מאוד אבל הסכים לגשת לרבי.
הם הגיעו לרבי וכל אחד מהם הציג את העמדה שלו. הידיד של המשפחה של נילי, סיפר כמה שההורים שלה הם אנשים טובים, הגונים ושומרי מסורת. הרבי הציע "אמנה 3 רבנים מחסידי חב"ד. הם ישמעו אתכם ומה שהם יחליטו, כך יהיה." הם הלכו לשלושת הרבנים וכל אחד העלה את טענותיו. הרבנים אמרו "מאחר ואבא של שלמה לא מכיר את ההורים של נילי ולא יודע דבר עליהם ואילו ידיד המשפחה מכיר אותם אישית, אנחנו מקבלים את דעתו." כמובן שאבא שלי לא היה מרוצה, אך לא הייתה לו ברירה, הרבי פסק!
ההורים שלי בכל זאת ניסו להפריד בינינו. הם הציעו לי לחזור לארה"ב ללימודים באוניברסיטה. בהתחלה התלבטתי אבל אחר כך הבנתי שמצאתי את אהבת חייו שום דבר אחר לא חשוב.
ההורים שלי עדיין משכו זמן וניסו בכל זאת להשפיע עליי לחזור לארה"ב. אחרי שנה בערך, קרו כמה מקרים של תאונות במשפחה בארה"ב וההורים שלי הסיקו שהסיבה לכך היא שהם לא עשו מה שהרבי פסק.
הם שלחו לנו מכתב שבו הם שאלו: "מתי אתם מתחתנים?" נילי אמרה: "בוא מהר נקבע תאריך לפני שהם יתחרטו."
תוך זמן קצר התחתנו. שנינו מצאנו את אהבת חיינו.
הקדשת הספר לאשתי נילי (21.3.58 ): "בין ת"א לנתניה
to nili, forever, shlomo "
תאריכים מיוחדים
נילי נולדה במרץ, אני נולדתי במרץ. נפגשנו במרץ 1958, התחתנו במרץ 1959 ושלושת ילדינו הקטנים גם נולדו במרץ.
מילון
דון ז'ואןלוכד הרבה נשים ברשתו
ציטוטים
”"שלג דאשתקד". הכוונה למשהו שלא ניתן למצוא, כמו השלג של שנה שעברה (אשתקד).“