מאגר סיפורי מורשת

שם אמי אסתר יניצקי ושם אבי יוסף פריד. נולדתי בבית חולים "אסותא" בתאריך 20.1.1936. אבי היה חלוץ שעלה מפולין בשנת 1918, הוא עבד בענף הפרדסנות בהרכבת עצים. לאחר מס' שנים התגעגע למשפחתו וב-1935 נסע להעלות את אמו ואחיו ארצה. בשהותו בוילנה הכירו לו את אמי שמאוד התלהבה לעלות ארצה, והם נישאו.

 

אביה של אמי נתן לה כסף לקנות אדמה בארץ ישראל ולבנות את ביתם. הם בחרו בחלקת אדמה בכפר גנים א' נטוע הפרדסים בפרבר פתח-תקווה. בהיותי בת 4 נולד אחי יחיאל (חיליק) ע"ש סבא שלנו. הוא שירת בחיל הים בצוללת "רהב" ורוקד ריקודי עם בלהקת "ותיקי פתח-תקווה" עד היום.

 

נוף ילדותי: כפר גנים היה כמו גן עדן, בתוך מרחבי שדות ופרדסים, ובחצר משק עזר: עז לחלב, ולול קטן לביצים ועצי פרי. בתקופת הצנע הוכרזה תחרות על גינת הירק וזכינו בפרס של כלי גינה.

 

משחקי הילדות: משחקי הילדות שלנו לא היו אביזרים קנויים, לא מחשב, לא אייפון ולא סמרטפון, פשוט יצאנו למרחבים ושיחקנו במחבואים ותופסת, קלאס וחבל, חמש אבנים וחמישה מקלות, על הסכין וגוגואים, פורפרות וחמור חדש וכמובן בכדור: מחניים, הקפות. אני הייתי הכי גבוהה ותפסתי את הכדור ביד שמאל והצלתי את כל מי שנפסל. משחקי הקופסא היו דמקה ודומינו, סולמות ונחשים ומונופול. לכל ילדה בכיתה היה ספר זיכרונות ובסוף שנה כתבנו אחת לשנייה: "על החלון אני יושבת וזיכרון לחברתי כותבת: הבל היופי, שקר החן,ילדה ישרה תמיד תמצא חן. סוד כמוס: מי שפותח כלב נובח"   

 

לימודים: בגן הילדים ובכיתות א' ו-ב' למדתי בכפר גנים, בכיתה ג' עברתי לפתח-תקווה לבי"ס "נצח ישראל" ובתיכון למדתי בסמינר "שיין" שהיה מרחק הליכה 20 דק' מביתי, וסיימתי במגמת גננות. 

 

צבא: גויסתי לצה"ל ב-1954. בסיום הטירונות זומנתי לקורס פקידות טכניות והוצבתי בגדוד 82' בחטיבת שריון 7. היו אלה שנתיים מעניינות בגדוד קרבי. החומר האנושי היה ברמה – הן החיילים הקרביים והן הבנות. היה הווי וגאוות יחידה: "יא פייטרית".

 

השחרור והאזרחות: השתחררתי מהצבא באוגוסט 1956 ומיד "נזרקתי" למים הרותחים: עבודה כגננת במגשימים, מילואים במלחמת קדש (סיני), ולאחר 5 ימי מילואים – חזרה לעבודה. ביליתי את זמני הפנוי בחוגים, קרמיקה, תפירה וצרפתית, ועם חברתי חנה נסעתי לבריכת גורדון בתל אביב ולחוף הים בהרצליה, ישבנו בקפה רוול בדיזנגוף ותכננו את הטיולים והמסיבות ליום שישי.   

 

כך ביליתי עד שהכרתי את בעלי אריה, בן למתיישבים הראשונים בקדימה, שהיה חקלאי שעבד על מחפר וגידל פרדס ודבורים. נפגשנו בתל אביב ליד קולנוע "חן" ו"הפגישה הפגישה שכזאת" הולידה חתונה. 

 

שנות עבודתי בגן הילדים: התחלתי את עבודתי כגננת ממושב מגשימים ב-1956, התושבים היו ותיקים מיישובים שונים בארץ והילדים צברים עוקצניים. כל ההתחלות קשות ובעיקר בשנה זו כשפרצה מלחמת סיני וגויסתי למילואים, בדיוק לפני חנוכה. למזלי שוחררתי לאחר 5 ימים ומיד נרתמתי להכנות לחגיגה, ארגנתי מנגנת, גזרתי כתרים בצורת חנוכיה כמס' הילדים והחגיגה הייתה מוצלחת באווירת ניצחון על היוונים וניצחון אישי שלי. הרבנו לטייל במרחבי היישוב ומחוץ לו בעגלה רתומה לחמור לשדות הכותנה, הפרדס, ופרחי הבר בלי חשש בטחוני. 

 

גדלתי את ילדי: אורית, צפריר והדס וחזרתי לעבודה בגן הילדים בקדימה. באזור של העולים החדשים שנקרא אז "השיכון". הילדים הוגדרו כ"טעוני טיפוח" הן ממשפחות מרובות ילדים והן ממשפחות סוציאליות. גם הזוגות הצעירים היו זקוקים להכוונה כיצד לספק לילדיהם גירויים מתאימים ולהעשיר אותם. עברתי השתלמויות בתוכניות רבות: תוכנית בשם "אתגר" שסיפקה להורים דפי עבודה והדרכה כיצד לעבוד בבית, "משחקיה" החלפת משחקים דידקטיים כדי לשחק עם הילד בבית וכן החלפת ספרים ורכישת הרגלים כיצד לשמור על המשחק והספר. תכנית בשם "קדמה" שבה ערכנו מפגשי הורים בגן. בשנת השבתון יצאתי ללמוד ב"בית ברל" והוסמכתי לגננת שי"ח (שילוב ילד חריג בגן) ועבדתי בשני גני חובה בחסות השירות הפסיכולוגי.

 

התברכנו בילדים ובנכדים נפלאים, ולשמחתי כולם גרים בקדימה וכך אנו חווים את גידולם מקרוב, ושותפים לכל האירועים.