מאגר סיפורי מורשת

אני רוזן זאב בן 74 (רוזנברג)

ההורים שלי נולדו בפולין בשנת 1918.

בזמן מלחמת העולם השנייה הוגלו לאוזבקיסטן שהייתה בשלטון ברית המועצות. נולדתי בשנת 1943 בעיר טשקנט, כעבור שנתיים נסענו לגרמניה הכבושה. ההורים עבדו במחנות שהוקמו.

בשנת 1949 נסענו לצרפת, ומשם באניית "מעפילים-עצמאות" באנו לנמל חיפה בישראל, הפנו אותנו לכפר בטירת – הכרמל ליד חיפה. היינו הורים ושני ילדים. נכנסנו לאחד הבתים הנטושים של הערבים שנסו בזמן המלחמה. בגיל שש למדתי בבית ספר דתי 'מורשה' עד כיתה ג', שברתי חלון ומאז הכניסו אותי לבית ספר חילוני בטירת – הכרמל על הגבעה. בגיל 16 סיימתי כיתה ח' והתחלתי לעבוד במקצוע מכונאי כחניך במוסך אגד באחוזה שבכרמל.

אני עם הוריי ודודתי

התגייסתי לצבא לחיל השריון שבצפון, בתקופה זו הכרתי את אהבתי הראשונה ברכה ז"ל בטירת הכרמל היינו לזוג במשך 55 שנה, עד שנפטרה. אמי נפטרה בגיל צעיר (52), אבא של אשתי נפטר יותר מאוחר. אימא של אשתי (חנה) לא סבלה את אבי בטענה שלא מתאים לה קמצן ולא מפרגן. אשתי ז"ל נתנה רעיון שיסעו לחו"ל ושם רחוק מהעניים של הילדים ומהחברים ינסו את גורלם, נסעו לחו"ל, נהנו וחזרו מאושרים מאוד. כעבור מספר חודשים התחתנו כדת משה וישראל. הם חיו ביחד 10 שנים, הכי יפות בחייהם. אבי נפטר בגיל 82, אשתו אמרה "זה סוף החיים שלי" ונפטרה כעבור 100 ימים מעצבות וצער.

הקמתי משפחה לתפארת, 3 ילדים נהדרים ו8 נכדים שאני בקשר אתם, מקווה לרוות נחת מהם.

הזוית האישית

רבקה: אני מקווה שעזרתי לך והיה לי מאוד כייף ללמוד ממך וללמד אותך.

זאב: חוויתי חוויה בלימוד המחשב ואני שמח שהעברתי לה את הילדות והעלייה לארץ.