מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה אסא, נולדתי בתל אביב בבית חולים הקריה בתאריך 4.1.1954. יש לי אח תאום בשם איציק. גדלתי בתל אביב עד גיל 10 ואז הוריי עברו לאילת, שם ניהלו מסעדה. באילת גרתי שנתיים ואז חזרתי לתל אביב לשכונת נחלת יצחק, שם למדתי בבית הספר אילון עד כיתה ח'. בתיכון למדתי בסמינר לוינסקי ומשם המשכתי לסמינר. בגיל 19 התחתנתי ובגיל 20 ילדתי את בתי הבכורה ליזה (אימא של דניאל). לאחר כשנתיים ילדתי את מיכל וכעבור 8 שנים נולד רון. במשך השנים עבדתי כמורה בבית הספר עלומים בקרית אונו, שם גרנו. בשנה האחרונה יצאתי לגמלאות ואני נהנית מכל רגע.

ביום חתונתנו

סיפורי עוסק במלחמת יום כיפור: ביום כיפור בשנת 1973, בשעה 14.00 בצהרים, נשמעה לפתע אזעקה ופרצה מלחמת יום כיפור. בשעה 16:00 נשמעה דפיקה בדלת, חייל הביא צו 8 וגייסו את בעלי. נשארתי בבית עם תינוקת בת חמישה שבועות (ליזה). בערך בשעה 18:00 הגיע גיסי עם הרכב ולקח אותי ואת הציוד ועברתי לגור אצל הוריי. למחרת בבוקר גייסו גם את גיסי (יחיאל).

מלחמת יום כיפור פרצה, לנו היה מפעל לגלילי נייר שהיה חייב להמשיך לייצר, היות והיינו מפעל חיוני. בבית גרנו אני עם תינוקת, אחותי עם שני ילדים, אחי התאום והוריי. החיים יחד בבית היו עליזים, רועשים, עם המון עזרה ואהבה אחד לשני. במשך היום אחותי ואני נאלצנו לעבוד במפעל עם אבי, ואמי הייתה עם הילדים, הכינה אוכל ודאגה שהכל יהיה כשורה.

אני אימא צעירה

מדי יום הגיעה חמותי, סבתא רבקה, ולקחה את הילדים לגינה על מנת לאפשר לאמי לארגן את כל המשימות שהיו מוטלות עליה. אחרי הצהריים היינו מגיעים מהמפעל וכולנו היינו בבית. מדי פעם היינו צריכים לרדת למקלט שהיה מחוץ לבית. לשם כל השכנים היו יורדים כשהייתה אזעקה והיה די צפוף, אבל המון חוויות הצטברו משעות אלה. הילדים היו משחקים יחד, המבוגרים ישבו והעבירו חוויות ואני זוכרת את השעות האלה כחוויה חיובית.

בתקופה זו אחי התאום איציק התגייס לצנחנים והמתח בבית היה גדול. יום אחד צלצל ואמר שנגמרו הבגדים הנקיים והוא חייב שנביא לו ציוד. אחר הצהריים נסענו אליו לבסיס לקחת את הציוד על מנת לכבס לו את הבגדים המלוכלכים. כל הלילה כיבסתי וייבשתי את הבגדים ליד התנור, ולמחרת נסענו להביא לו את הציוד ומלא אוכל וממתקים. הגענו כשהיה חושך, איציק חיכה לנו לקח את הציוד נתן נשיקה ורץ חזרה. היה חושך מוחלט, ואנחנו הארנו לו את הדרך עם פנסי הרכב. פתאום לא ראינו אותו לרגע – ואז הבנו שהוא נפל לתוך שלולית ענקית עם כל הבגדים והאוכל. מפח הנפש היה גדול ושוב כול הלילה עמדתי וכיבסתי וייבשתי לו שוב את הבגדים.

המלחמה הסתיימה, אך הגברים שלנו המשיכו לשרת במילואים כחצי שנה והיו מגיעים הביתה רק בסופי שבוע. אני הייתי בתקופה זו סמינריסטית בסמינר לוינסקי, למדתי שנה שנייה, ונאלצתי לעזוב את הלימודים בגלל המצב ובגלל שהייתי צריכה לעבוד במפעל. לא תיארתי לעצמי שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן.

לאחר המלחמה עברנו לגור בקריית אונו, שם גרנו וגידלנו את ילדנו. לאחר מספר שנים סיימתי את לימודיי בסמינר ועבדתי בהוראה כשלושים שנה.

התקופה בה היינו כולנו יחד איחדה אותנו, הילדים (בני הדודים) גדלו כאחים, הייתה עזרה הדדית ושמחה גדולה. היו גם מצבים של אי נוחות וחוסר פרטיות, אבל אם אסכם את התקופה – זו הייתה אחת התקופות המשמעותיות ביותר בחיי.

המשפחה

הזוית האישית

דניאל: היה ממש כיף, ונחשפתי להרבה חויות במשפחה של אמי.

אילנה: נהניתי משעות איכות עם הנכדה.