מאגר סיפורי מורשת

שמי-חיה מושקא ליפשיץ אני בת 11 ומתגוררת באופקים.

הורי הם-ישראל וצביה ליפשיץ שניהם עובדים  בהוראה.

סבתא שלי מצד אמי, חנה רות אבני לבית כהן, השתתפה במפגשי הקשר הרב דורי, סיפרה לי.

סבתא שלי  נולדה בשנת 1956, הוריה:  צבי כהן –ממגנצא  גרמניה נולד בשנת 1923, ושולמית כהן לבית ברי –מהמבורג גרמניה נולדה בשנת 1925,

רוצה אני לספר את סיפור חייהם של סבא רבא וסבתא רבתא שלי, מגרמניה לישראל.

סבא צבי גדל במגנצא, ושם בשנת 1938 התחוללו הפרעות של "ליל הבדולח". אביו יעקב כהן זכה להינצל בנס באותו יום, הוא הבין שהגיע הזמן לסגור את העסקים בגרמניה ולברוח לארץ ישראל.

דבר ראשון, הוא  דאג להוציא את ילדיו מגרמניה- סבא צבי עבר ללמוד בישיבת גייטסהיד באנגליה. וסבא יעקב עם סבתא ייטי ברחו לצרפת, שם בדרך נס הם פגשו יהודי שהיו לו בדיוק  2 סרטיפיקטים- אשרות כניסה-  לארץ ישראל. הוא נתן להם אותם וכך הגיעו בשנת 1939  לארץ ישראל, שנשלטה באותה תקופה תחת השלטון הבריטי. מיד בהגיעם לארץ, הם דאגו שגם בנם, סבא צבי יוכל לצאת מאנגליה ולהגיע לארץ. וב"ה זכו לכך.

סבתא שולה נולדה בהמבורג. גם הוריה הבינו, שמסוכן ליהודים להישאר על אדמת גרמניה. ולכן הם שלחו את הילדים עם עליית  הנוער לישראל. סבתא שולה הגיעה לארץ  בשנת 1940,ילדה בת 14, לפנימיית חורב בירושלים שם היא למדה  שנתיים. בהפסקות היא לא יצאה לשחק עם חברותיה אלא אמרה תהילים והתפללה שתזכה לראות שוב את הוריה ואת שני אחיה, שנשארו בגרמניה, והקשר איתם נותק.

ואכן ב"ה בשנת 1946, כשסבתא רבתא שלי, שולמית,  הייתה מאורסת לסבא צבי היא גילתה שהוריה ניצלו. הם היו במחנה טרזיינשטט בזמן השואה. וכן שני אחיה שהיו באושוויץ ניצלו. אחותה מרים זכתה לחבור למחנה שם שהו ההורים, ולאחר מכן, אחיה מנחם פגש את הוריו ואחותו במחנה המעבר  וההכשרה, שם הם היו בהמתנה עד שהתאפשר להם לעלות לארץ ישראל.

סבא צבי וסבתא שולה הכירו זה את זו בסג'רה – אילניה – ישוב בגליל התחתון. סבא היה שם בתור רווק שעזר בהקמת הישוב. וסבתא הגיעה לביקור בשבת אל אחיה משה, שהיה גר שם.

כשסבתא שולה שמעה שהוריה ניצלו, החתן והכלה חיכו לבואם של הוריה. החתונה התקיימה  כשנה ורבע לאחר אירוסיהם. החתונה נערכה בשנת תש"ח. החתונה הייתה בסג'רה, הייתה זאת החתונה הראשונה אחרי שואת אירופה הנוראה, בה זכו החתן והכלה שהוריהם ילוו אותם לחופה, ושאחיהם ישתתפו בחתונתם.

סבא צבי וסבתא שולה קבעו את מגוריהם בסג'רה, אך  לאחר כחצי שנה  פרצה מלחמת העצמאות. במלחמה זו סבתא נפגעה אנושות מפגז שנפל בסג'רה, היא נפצעה ברגלה וכן שאפה רסיסים רבים לריאות, בחסדי ה' הגדולים  היא ניצלה  וחיה עד גיל 86.  היא נפטרה בשנת תשע"א. כשסביבה ניצבים בעלה וכל ילדיה-חמשה במספר. היא זכתה לחתן את כולם ולראות את הצאצאים מהם. ב"ה נולדו להם 28 נכדים וגם נינים.

סבא צבי  שיאריך ימים,  חי בשמחה ובבריאות בביתו בכפר פינס, לשם הם עברו 6 שנים אחרי מלחמת העצמאות. ב"ה הוא סבא אהוב על כל הילדים, הנכדים והנינים כן ירבו, שהיום הם מעל 100 כ"י. כולם מכירים אותו, ושמחים לבקרו, לשחק עמו, ולדבר אתו על כל נושא שרוצים. לאחרונה  הוא ביקר במגנצא כאורח כבוד של העיר, שם שמחו  לארח אותו  וללמוד ממנו על החיים שהיו במגנצא לפני השואה ואינם.

הזוית האישית

במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, תיעדה הנכדה חיה מושקא ליפשיץ את קורות המשפחה, כפי שסיפרה לה סבתא חנה רות.