מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אחד בשביל כולם

קשר עם נכדתי שנמשך יום יום בקיבוץ
הקשר לאדמה ולצומח ממנה הוא המהות לכל.
70 שנות חיי

תולדות משפחת שקד (מנדל)

נולדתי באוגוסט, שנת 1946, הילד השני אחרי אחותי הבכורה אוכמה (אחרי נולד אחי יוני) וגרתי עם משפחתי בקיבוץ כפר מנחם. אמי אסתר, עלתה לארץ מגרמניה והייתה מטפלת בגן הילדים, אבי אריה עלה מפולין.  בהתחלה הוא עבד במחסן הגרעינים והכין אוכל לתרנגולות, אחר כך הוא עבד במשחטה כמנהל של המפעל, בלילה הייתי נוסע עם אבי למשחטה להדליק את מכונות הקירור של הבשר. אבי עבד  גם במגבנה שם הוא הכין גבינות לחברים בקיבוץ.

כל ילדותי גדלתי בקיבוץ כפר מנחם, באותם ימים הייתה לינה משותפת וכתינוק הייתי בבית תינוקות.  למטפלת התינוקות קראו רחל והיא טיפלה בי ובילדים, האכילה אותנו והשכיבה אותנו לישון ביחד בבית הילדים.

תמונה 1
תמונה 2
תמונה 3
כשגדלתי עברתי לגן, שיחקנו, אכלנו וישנו בגן ובלילה הייתה שומרת לילה ששמרה  על הילדים. גדלנו בקבוצת "רקפת" וישנו ביחד בבית הילדים, לא ישנו עם ההורים.

כשסיימנו את בית הספר היסודי, עברנו לבית ספר תיכון שאז קראו לו "המוסד" (היום הוא נקרא "צפית"). עם סיום הלימודים התגייסתי לצבא.

חתונתי בקיבוץ

הכרתי את אשתי יהודית בצבא היא הייתה פקידה בגדוד ואני הייתי קצין בסיירת וכל הבנות של הגדוד באו לבקר את הקצינים בפלוגה. משם התיידדנו והיינו חברים טובים, יהודית השתחררה מהצבא לפני וחזרה לקיבוץ שלה בניר דוד.

בחופשות שלי מהצבא הייתי נוסע לבקר אותה בקיבוץ שלה ולפעמים היא הייתה באה אלי לקיבוץ, כשהשתחררתי מהצבא, אמרתי ליהודית:" אם את רוצה להתחתן איתי, עליך לבוא ולגור איתי בקיבוץ שלי בכפר מנחם". אחרי התלבטויות רבות היא הסכימה לבוא לחיות איתי בקיבוץ שלי. אחרי כמה שנים החלטנו להתחתן. הודענו למזכיר הקיבוץ שאנחנו מבקשים להתחתן המזכיר אמר לנו שעלינו לחכות עד אשר יצטרפו אלינו עוד זוגות שרוצים להתחתן, אחרי שהיינו שלושה זוגות החליט הקיבוץ על קיום החתונה. נסענו לרב בגדרה והוא ערך לנו את טקס הנישואין כדת וכדין. שבוע אחרי זה התקיימה החתונה המשותפת לכל הזוגות על הדשא בקיבוץ. המזכיר בירך שרו שירים רקדו ריקודים והיה כיבוד עשיר ומגוון. מאז ועד היום אנחנו חיים בקיבוץ באושר ובשמחה.

נולדו לנו ארבעה ילדים, לירון, גיא, טל, וניצן.

תמונה 4
אני ואשתי יהודית

תמונה 5

חקלאות

מגיל הבית ספר השתלבתי בעבודות החקלאות בעיקר בפרדס. כל יום אחרי סיום הלימודים היינו נוסעים לעבוד עם ההורים שלנו לפרדס.

כשהתבגרתי החלטתי  לקשור ולהרחיב את ידיעותי בגידול עצי הפרי, אחרי שהשתחררתי מהצבא חזרתי לעבוד בפרדס ובהמשך יצאתי ללמוד באוניברסיטה את נושאי החקלאות. עם סיום לימודי חזרתי לפרדס וקיבלתי את האחריות בניהול כל העבודות הפרדס. גידלנו בפרדס תפוזים, אשכוליות, לימונים ועוד. כמו כן היה לנו גם מטע עצי פרי בהם גידלנו שזיפים, תפוחים, מישמש ועוד.

עם הזמן, הגידול הפסיק להיות רווחי ונאלצנו לעקור את כל עצי הפרי. ובזה סיימתי את תפקידי וקיבלתי את האחריות בריכוז כל ענפי החקלאות בקיבוץ.

שירותי הצבאי והחוויה במלחמת ששת הימים

התגייסתי לסיירת השריון של חטיבה 7, השירות היה קשה ומאתגר והשתתפתי בפעולות שונות מעבר לגבול המדינה. במסגרת תפקידי כקצין סיור, בדרגת רב סרן, השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון. ובהמשך הייתי מפקד העורף של אזור הקיבוץ שלי. ואחר כך השתחררתי מהצבא.

במלחמת ששת הימים, עברתי חוויה מיוחדת.

הופיעו מולנו ארבעים טנקים, לא ידענו אם הם שלנו או של האויב, רצינו לירות עליהם, אבל המפקד שלנו לא נתן אישור לירות, הוא רצה להיות בטוח של מי הטנקים? אז הוא קרא לי ושאל אותי, "האם אני מוכן להתנדב למשימת התאבדות שאפשר לההרג בה, כדי להציל את החברים שלך?" הוא אמר לי.

עניתי לו: כן המפקד! ואז הוא אמר לי: "סע עם הג'יפ על הדיונות, מול הטנקים השחורים, כשתגיע אליהם ותמצא שהם שלנו נפנף לי בדגל של ג'יפ הסיור. אם הם לא שלנו תנסה להתקשר איתי בקשר, אם הם יפתחו עליך באש, הפל את עצמך מהג'יפ על הדיונה, ואני אבוא מיד לחלץ אותך." עניתי לו כן המפקד ונסעתי עם הג'יפ. כשהגעתי אל הטנקים ראיתי שהם שלנו ונפנפתי עם הדגל למפקד.

אחרי ארבעים שנה ממלחמת ששת הימים, התקשר אלי המפקד לשעבר, ששמו היה אלוף ישראל טל, מפקד גייסות השריון, ואמר לי: "אני לא סולח לעצמי על כך שאחרי המלחמה לא המלצתי עליך לעיטור העוז, היית צריך לקבל אותו כמו כולם".

 

תמונה 6
תמונה 7

שירות בשומר הצעיר ובמועצה האזורית

לאחר סיום תפקידי בקיבוץ, כמרכז משק ומזכיר הקיבוץ, התבקשתי לצאת לשירות התנועה בארץ, והתמניתי למזכיר תנועת השומר הצעיר בישראל ולרכז מחלקת גרעיני הנוער, שהתגייסו לצבא ולנח"ל.פעילותי בתנועה התבצעה בתל אביב ובכל הארץ.

עם סיום תפקידי נקראתי למלא תפקידים במסגרת מועצה אזורית יואב. במועצה אזורית יואב הייתי מנהל מחלקת הקליטה של עולים חדשים שבאו לישראל. ועבורם קיימנו אולפן עברית בבית הספר צפית.

העולים גרו בקיבוצים השונים, עד סיום האולפן. בהמשך קיבלתי את תפקיד מנהל עמותת התיירות יואב – יהודה, והייתי אחראי על כל פעולות התיירות של המועצות האזוריות במרחב.

תמונה 8

 

הזוית האישית

שלומי: זו חוויה מיוחדת עם נכדתי, המתעדת ומשמרת את היסטוריית המשפחה לדורותיה, ללא תכנית זו הייתה נשכחת ונעלמת. כמו כן התרשמתי מהמלאכה הברוכה הנעשית בבית הספר לה אנו לא זכינו.

דניאל: נהניתי מאד להכיר את סבא לעומק ולהקשיב לסיפורי המורשת שלו. זכיתי בזמן איכות עם סבא ואני אשמח אם אזכה שוב לחווייה כזאת.

מילון

שומרת לילה
חברת הקיבוץ , ששמרה עלינו בבית הילדים. לא ישנו בבית ההורים , וחברות הקיבוץ לפי תורנות שמרו עלינו כל הלילה. היה שמרטף שבו קראנו לשומרת , ולפעמים ברחנו לבית ההורים , והם החזירו אותנו לישון בבית הילדים.

לינה משותפת
בעבר בקיבוצים הילדים ישנו בבית הילדים ולא בבית ההורים. הבית המשותף היה בית הילדים.

ציטוטים

”"יום עסל ויום בסל" = יום דבש ויום בצל. בסוף תמיד יהיה מתוק כמו דבש.“

הקשר הרב דורי