מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי תמיד היה אדם שיודע מה הוא רוצה, החלטי ובטוח, עומד מאחורי הדעות שלו ומאמין בעצמו גם כשאף אחד אחר לא האמין.

אז איך הכל התחיל?

שנת 1965- "אני הייתי גזבר הקיבוץ (האחראי על הכספים) – הקיבוץ היה קטן וצעיר יחסית והדבר העיקרי שהוא היה צריך זה מקור פרנסה. שלחו אותי למצוא מפעל. ככה, בלי שום יידע מוקדם הלכתי לחפש מפעל או לפחות התחלה של מפעל שיסכים לעבוד עם הקיבוץ. הסתובבתי בארץ וחיפשתי מפעל – יום אחד פנה אליי אדם בשם שמחה בלאס, ואמר שהוא חושב שיש לו מה להציע לי, קבענו פגישה.

הגעתי – הפגישה הייתה במשרד, חשוך יחסית, ומהמדרגות יורד אדם גבוה, קשוח ובעל קול נמוך. הוא התחיל לספר לי על הרעיון/המצאה שלו, הוא אמר שהוא פנה לעוד המון קיבוצים, אבל אף אחד לא הסכים, אבל אני, אני ידעתי שזה עשוי להצליח. סיפרתי על הרעיון לחברי הקיבוץ, אבל אף אחד לא האמין שזה יצליח, אמרו לי לעזוב את זה ולהמשיך לחפש, אבל לא ויתרתי, ידעתי שזה הולך לעבוד. לבסוף, הצלחתי לשכנע מספר חברי קיבוץ וביחד החלטנו "ללכת על זה". לקחנו הלוואה מהבנק, חתמנו על חוזה משותף עם שמחה בלאס ובנו והקמנו מפעל.

באילו קשיים נתקלתם בדרך?

"היו לנו המון קשיים, אבל הזכור לי מכולם היה "החרם". באותה תקופה, לפני שנטפים צמחה הייתה חברת השקיה אחת, דומיננטית בארץ: "נען השקיה" שהוקמה בקיבוץ נען. בתחילה הם לא ראו בנטפים איום, אבל לאט לאט הם התחילו להבין שנטפים יכולה להוות בעיה.

יום אחד פנה אליי מנהל החברה שלהם, וביקש לקנות את הפטנט, שאלתי למה, הוא הסביר שהוא פשוט רוצה להעלים אותו, אני סירבתי. הוא תכנן "חרם" גדול. הוא שילם כסף וביקש מחברות השקיה גדולות לא למכור לקיבוץ חצרים ציוד השקיה, אמנם נטפים היוותה איום, אבל היא ממש לא הייתה במצב שיש לה הכל, ובלי הציוד הדרוש נטפים לא יכלה לשרוד.

איך התגברתם על הבעיה?

החלטנו לפנות לשני קיבוצים: "מגל" ו"יפתח", ביקשנו מהם שיקנו לנו ציוד ובתמורה יקבלו אחוזים בחברה, הם הסכימו וכך התגברנו על זה. לבסוף הם הבינו שהחרם לא עובד והם הפסיקו אותו.

ספר לי חוויה משמעותית אחת מהעבודה ב"נטפים":

יש לי המון חוויות מיוחדות מהעבודה ב"נטפים", אבל מה שאבחר לספר לך עכשיו זו לא חוויה ספציפית, אלא מעין רגע כזה, רגע שבו נפל לי האסימון. כאשר נטפים החלה למכור כמויות עצומות שלא ניתנות לספירה, וכאשר התחלנו לחתום על חוזי ענק עם מדינות אחרות הבנתי שזה הצליח.

כששאלתי את סבא האם יש מסמך מן העבר שהוא זוכר באופן מיוחד, זה הסיפור שסיפר לי:

המסמך הינו מכתב שנכתב לסבא בתאריך 6.9.1965, ע"י דוד בן גוריון, שהיה ראש הממשלה באותה התקופה. הסיפור שמאחורי המסמך: באותה תקופה עזב בן גוריון את מפלגת מפא"י אשר הקים ועמד בראשה זמן רב. דוד בן גוריון החליט להקים מפלגה חדשה ששמה היה רפ"י. כאשר זה קרה, סבא כתב מאמר לעיתון "הארץ" לפעילותו של בן גוריון באותה תקופה. במאמר סבא רשם: "כתוצאה מהפילוג במפלגת מפא"י יקרו שני דברים: הראשון – המפלגה (רפ"י) לא תצליח בבחירות. והשני – הפילוג במפלגה יגרום למפלה של מפא"י בבחירות ולעלייתו של מנחם בגין לשלטון.

בנוסף, סבא שלח את המאמר גם לעיתון "דבר", אך עיתון "דבר" במקום לפרסם את המאמר בעיתון, שלחו אותו ישירות לבן גוריון. כשבן גוריון קרא את המאמר הוא די התרגז, לכן הוא כתב לסבא מכתב תגובה. במכתב, הוא מביע כעס על סבא ועל הדברים שנאמרו. כמו כן, הוא גם מציין שלדברים שסבא תיאר במאמר אין שום סיכוי לקרות במציאות. אבל לבסוף סבא צדק. הדברים שהוא כתב במאמר קרו: רפ"י לא הצליחה בבחירות, מפא"י נפלה ומנחם בגין עלה לשלטון.

מאין המסמך הגיע?

סבא מספר שככל הנראה בן גוריון שכח לשלוח את המכתב. רק אחרי מספר שנים (לאחר פטירתו של בן גוריון) חבר-קיבוץ שלנו נסע לסייר בארכיון שדה בוקר, שם הוא מצא את המכתב הזה. לאחר שהוא חזר מהביקור הוא הביא את המכתב לסבא. באמצעות המכתב גילינו על סבא שלנו מספר דברים. מהסיפור/מסמך הזה הבנו שסבא היה איש אמיץ, חכם ובעל אכפתיות רבה לגורל המדינה. לא לכל אחד יש את האומץ להתעמת בצורה כזאת עם ראש הממשלה. גילינו את חוכמתו הרבה של סבא מכיוון שבסוף סבא צדק בכל מילה שכתב ובן גוריון טעה, כך שסבא ממש "חזה את העתיד".

להלן חלקים מתוך המכתב:

הזוית האישית

שירי שגב: נהנינו מאוד לעשות את העבודה הזאת עם סבא ולמדנו ממנו המון.

למדתי על סבא כל כך הרבה אני מעריכה את תרומותיו למדינה ואותו כבן אדם. אני מאחלת לו שימשיך להיות בן אדם כזה מעניין ושיהיה גאה בעצמו כי יש לו על מה.