מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב1947, לאחר מלחמת העולם השנייה, באזור שהיה שייך להונגריה, לאחר מכן סופח האזור לברית המועצות( היום רוסיה). בשנת 1956, התחלתי ללכת לכיתה א' ובשנת 1965 סיימתי תיכון. התגייסתי לצבא האדום ושרתתי עד 1969.

באותה השנה, התחתנתי והתחלתי ללמוד באוניברסיטה. סיימתי את לימודי בשנת 1976, עם תואר שני בלשון וספרות רוסית.

אבי היה במחנה עבודה בזמן המלחמה ואמי הייתה באושוויץ, שניהם היו ניצולי שואה. הורי נפטרו בגיל צעיר ממחלת הסרטן.

שנות ילדותי

גדלתי בכפר,  שבו היו עוד הרבה ילדים בגילי. הייתה לי ילדות טובה ומעניינת. היו בכפר 20 משפחות של יהודים. אני זוכר מפגשים ומשחקים בין המשפחות. שמרנו על המסורת. זכורים לי היטב, פורים פסח וראש השנה. בברית המועצות של פעם, אסור היה, לשמוע שירים ישראלים, אז שמענו אלוויס פרסלי וטום גו'נס. ב1967, לאחר מלחמת ששת הימים, נתקה ברית המועצות את הקשרים הדיפלומטים עם ישראל.

ההחלטה לעלות לארץ ישראל

בסיום לימודי, כבר היו לי שני ילדים קטנים, זאביק וחנה. החלטנו לעלות לארץ ישראל. הייתה עליה גדולה מאוד מברית המועצות לישראל. עלינו באוגוסט 1977, דרך וינה ומשם בטיסה ישירה לארץ, למרכז קליטה באור עקיבא. הקליטה הייתה קשה, למדנו עברית באולפן. לאחר חצי שנה, אשתי קבלה עבודה בבית חולים העמק בעפולה. עברנו לגור בעפולה. בגלל השכלתי, הציעו לי שאלמד היטב עברית ואלמד היסטוריה וגאוגרפיה. חשבתי שלהיות מורה לא מתאים לי, לכן עשיתי קורס בהנהלת חשבונות והתחלתי לעבוד בבנק הפועלים. כל השנים, השתדלנו לתת לילדים שלנו חיים טובים ומגוונים. נולדו לנו ארבעה נכדים.

אני גאה להיות חלק מעם ישראל בארץ ישראל,

אני גאה בילדי ובנכדי שלומדים בבית הספר , באוניברסיטה ומשרתים בצבא הגנה לישראל, זה עושה אותי אבא וסבא מאושר.

הזוית האישית

אלכס: נהניתי מאוד לשתף פעולה עם אופיר ואייל נכדיי. כל הכבוד על היוזמה של בית הספר מאחל שהפרויקט ימשיך.

אייל: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא שלי ועם אופיר, היה כיף ולמדתי דברים שלא ידעתי קודם.

אופיר: אני נהניתי לעבוד עם אייל ועם אלכס זאת הייתה חוויה לימודית בשבילי הכרתי בן אדם חדש