מאגר סיפורי מורשת

שמי שמיר אורי, בן 70, נשוי לאהובה, אב לשלושה ילדים, סב ל-10 נכדים ועוד נכדה בדרך. שחר הוא נכדי השני.

נולדתי בארץ לפני קום המדינה – הילד הראשון של קיבוץ אורים בנגב, לכן שמי הוא אורי. הוריי היו בין מייסדי הקיבוץ, אשר עלה לקרקע במוצאי יום כיפור בשנת 1946, במסגרת 11 הנקודות בנגב.

השתתפתי במלחמת ששת הימים, במבצע כרמה, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ההתשה ובמלחמת של"ג (שלום הגליל).

לאחר שירות החובה בחיל-האוויר נשארתי שנה בצבא קבע. עם שחרורי התחלתי את עבודתי בחברת התעופה הלאומית "אל-על", בתפקיד טכנאי מטוסים. במשך השנים התקדמתי ולאחר כ46 שנים פרשתי לגמלאות בתפקיד בכיר במערך התחזוקה של מטוסי "בואינג" מכל הסוגים.

בשנת 1956, במהלך מבצע סיני, הגברים גויסו ללחימה, והנשים נשארו בעורף עם הילדים, ללא מקלטים ראויים. ילדי בתי הספר, ואני ביניהם, השתתפו בחפירת שוחות הגנה ומילוי שקי חול. ההאפלה, הדבקת נייר דבק על החלונות והאזעקות נחרטו בזיכרוני למשך שנים.

בשנת 1966 שרתי בחיל האוויר כמכונאי מטוסים בבסיס חצור, והייתי עד לנחיתת המיג העיראקי, שהועבר ארצה ע"י הטייס חילמי, שערק לישראל עם מטוסו. השתתפתי כמכונאי בתחזוקת המטוס, ששימש לאימון טייסי ח"א. הדבר עזר מאוד לטייסים במלחמת ששת הימים.

בשנת 1967 השתתפתי במלחמת ששת הימים. לאחר סיום המלחמה נשלחתי במסגרת  קבוצה של טכנאים לשדות התעופה ההרוסים, על-מנת לחפש חלקי חילוף למיג שהיה ברשותנו.

בשנת 1972 נחטף מטוס סבנה ע"י טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור". מספר טכנאים, ואני ביניהם, נבחרו להדריך ולעזור לאנשי השב"כ והסיירת לפרוץ ולשחרר את המטוס.

בשנת 1973 עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, במסגרת עבודתי באל-על, הטסנו פצועים ונפגעים מסיני למרכז הארץ לשם קבלת טיפול רפואי. לאחר יומיים גויסתי למילואים בחיל האוויר במשך 7 חודשים, עד לסיום מלאכת שיקום המטוסים.

בשנת 1975 הועברתי מחיל האוויר לחיל השריון, עשיתי טירונות נוספת וקורס מפעילי טילי טאו ודרגון.

בשנת 1982 השתתפתי במבצע של"ג (מלחמת שלום הגליל). נשלחנו לחלץ פלוגת שריון שנתקעה בקרב סולטן-יעקב. בקרב זה איבדתי חברים מהגדוד: 10 הרוגים ו- 24 פצועים. עם סיום הקרבות מוניתי באופן זמני לקצין נפגעים, טיפלתי ועזרתי למשפחות החללים והפצועים, הקמנו עמותה של הגדוד, שנשארה בקשר עם המשפחות ודאגה להם.

במסגרת עבודתי באל-על השתתפתי במספר מבצעים:

בשנות ה-70 השתתפתי בטיסות חסויות של מטוס מטען, שמטרתן היתה להטיס ציוד סיוע למורדים הכורדים בצפון עירק. המטוסים נחתו בשדות תעופה מאולתרים בהרי צפון עירק.

בשנים 1985-1986 השתתפתי במבצע להעלאת יהודי רומניה ארצה. מדינת ישראל שילמה כופר לרודן צ'אוצ'סקו, כדי שיאפשר ליהודי רומניה לעזוב את רומניה. התשלום היה לפי מספר האנשים שעלו ארצה, והתנאי של צ'אוצ'סקו היה, שיועלו לארץ כל היהודים, כולל החולים והזקנים.

בשנת 1984-1985 השתתפתי במבצע חשאי להטסת יהודי אתיופיה מסודן לארץ ישראל. העולים הוטסו במטוסים ישנים של חברת שכר אמריקאית, שהוקמה ע"י מתנדבים אמריקאים. הם הוטסו מסודן לנמל התעופה בברינדיזי, שבדרום איטליה, ומשם, באישון ליל, הועברו למטוסי אל-על שהטיסו אותם ארצה. תפקידי היה לטפל בכל המטוסים על אדמת איטליה.

בשנת 1990 השתתפתי ברכבת אווירית של העלאת יהודי ברית-המועצות לפני המהפכה. היהודים התקבצו בשדות ברומניה והונגריה, לשם הגיעו ברכבות, ומשם הוטסו לישראל.

בשנת 1991 במסגרת עבודתי באל-על השתתפתי "במבצע שלמה" להעלאת יהדות אתיופיה. המבצע נערך במהלך סוף שבוע אחד והשתמשו גם במטוסי מטען ללא כסאות.

בדצמבר 2014 פרשתי לגמלאות, ומאז אני ואשתי אהובה עוזרים לילדים בטיפול בנכדים במשרה מלאה.

הזוית האישית

שחר כותב לסבא: עברנו תקופה נפלאה שבמהלכה תיעדנו את סיפור חייך. אתה למדת עליי ואני למדתי עליך , על מלחמות ישראל בהם השתתפת ועל עברך המקצועי. למדתי על שיתוף פעולה וחיזקנו את הקשר בינינו. סבא אורי כותב: לשחרול, נהניתי לבלות איתך בצמידות במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" ושמחתי לשתף אותך בסיפור חיי. הרשמת אותי בכישוריך בשימוש במחשב. למדנו להכיר היטב אחד את השני. חבל שהמפגשים היו מעטים מידי. אוהב אותך, סבא אורי