מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבואנוס אירס שבארגנטינה. בשנת 1946.

 

נולדתי השנייה מתוך ארבעה ילדים. לאבא שלי  היה בית חרושת לכפפות, אחרי סיום יום לימודים הייתי הולכת לבית החרושת ועזרת להורים שלי סולומון וברטה בעבודות השונות, כך למדתי לתפור. כשאחי הקטן, רוברטו היה בן שנתיים הוא אהב לפרק חלקים ממכונות התפירה וכשהעובדות היו באות למחרת לבית החרושת הן היו מגלות שהמכונות אינן תקינות. הן ידעו שזה מעשה ידיו של רוברטו הקטן. הן היו רודפות אחרי אחי כדי למצוא את החלקים שהוא היה לוקח, כבר אז הוא היה חצי מהנדס קטן שיודע לפרק, אך לא יודע להרכיב אחריו.

 

בארגנטינה סיימתי בית ספר תיכון במגמת חשבונאות. אחותי הגדולה, קטה התחתנה לפני מלחמת ששת הימים בארגנטינה. במשך המלחמה היא ובעלה מרדכי החליטו לעלות לארץ ישראל. הם עשו את הנסיעה לארץ ישראל באוניה עם עוד הרבה צעירים המלאים רצון ושמחה להגיע לארץ ישראל להגשים חלומות ולבנות את הארץ שלנו, ארץ ישראל.

 

הדרך נמשכה יותר מחודש ולבסוף הם הגיעו לארץ ישראל ישירות למושב מבוא ביתר. אז המושב היה בגבול עם ירדן (עד היום אחותי גרה שם עם משפחתה). לאחר שנה נודע לנו בארגנטינה שאחותי בהריון, נכד ראשון להורים שלי וכולנו מאוד שמחנו והתרגשנו. ההורים שלי התכוננו לבוא לבקר אותה. כמה ימים לפני הטיסה של הורי לאחותי, החליטו שאני אצטרף לביקור. אני והורי הגענו במטוס לארץ עם הרבה מתנות לתינוק: חיתולים, בגדים, עגלה… כשאני והורי הגענו לארץ גיסי בא לקחת אותנו משדה התעופה, בדרך למושב גיסי סיפר לנו מה יש בדרך, מה רואים מסביב: נופים שונים, הרים, שפלה, שדות ואז עברנו ליד בית כלא אבא שלי אמר: "חשבתי שבארץ ישראל כולם יהודים ישרים."

 

מבוא ביתר הוא מושב קטן, היו שם כ- 30 משפחות. בזמנו הבתים במושב היו מאוד קטנים, הם היו קוביות של בטון כדי להגן על התושבים שהיו קרובים לגבול. לאחר חודש ההורים שלי חזרו לארגנטינה ואני החלטתי להישאר בארץ ישראל. למדתי באולפן בבאר שבע את השפה העברית עם קבוצה של 100 עולים מדרום אמריקה. כאשר סיימתי את האולפן שנמשך כחצי שנה, התברר שאת השפה העברית לא למדתי. במשך השהייה באולפן היינו מדברים בספרדית ולא בעברית לכן לא למדתי עברית. לאחר סיום האולפן נשארתי לגור בבאר שבע ושכרתי דירה עם שותפה דוברת עברית ואז למדתי את השפה העברית.

 

לאחר שנתיים מיום עלייתי לארץ עלו הורי. הם התגוררו בבת ים ואני הצטרפתי אליהם. התחלתי לעבוד כמנהלת חשבונות בחברת "להב חולצות". במהלך עבודתי הכרתי את אהרון ובמשך הזמן הפכנו לזוג והתחתנו. נולדו לנו שלוש בנות חוה הבכורה, דקלה האמצעית וליטל הקטנה. כיום גדלה המשפחה ויש לנו תשעה נכדים. לחוה בתי שלוש בנות: רומי (הנכדה הבכורה), יהלי וליבי. לדקלה שלושה בנים: שגיא, לוטם וגבע. רק לבתי הקטנה ליטל יש שני בנים ובת: תום, סתיו ורוני הקטנה.

 

שלושת בנותיי ביחסים טובים, מרבות לבלות ביחד, עוזרות אחת לשנייה ומפרגנות. בנותיי והנכדים מאוד דואגים לי ולאביהם, אנו מרבים לבלות ביחד בערבי שישי, שבתות וחגים. נכדיי מאוד אוהבים לבלות בביתי, אני מבשלת לכל אחד את האוכל האהוב עליו. נכדיי מרבים לישון אצלי ואני מאוד נהנית איתם.

 

מבוא ביתר:" מבוא ביתר הוא מושב שיתופי בפרוזדור ירושלים בהרי יהודה כ-10 ק"מ דרומית-מערבית לירושלים,  שייך למועצה אזורית מטה יהודה. המושב הוקם ב- 24 באפריל 1950 על ידי בני הארץ ועולים מארגנטינה אנשי תנועת בית"ר ".

תשע"ה