מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אהרן כהן

אהרון משתתף בתכנית הקשר הרב דורי
1966 האנייה על המבדוק בטיפולים
הסיפור של אהרון כהן

 שמי אהרון כהן, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם ליאב פישר ויובל פינטו, להם סיפרתי את סיפורי

נולדתי בתוניסיה בשנת 1940 בעיר ביזרט.  בתקופת מלחמת העולם השנייה. תוניסיה הייתה תחת שלטון צרפת. בשנה הזאת צרפת הייתה תחת כיבוש גרמני והוקמה שם ממשלת וישי שהייתה תחת פקודות של הגרמנים. בין היתר הם הטילו מגבלות ליהודים כמו למשל מעצרים, פיטורים מעבודות ממשלתיות. בשנת 1942, צבא גרמניה נכנס לתוניסיה ואז נאלצנו לעזוב את העיר ביזרט בגלל שהעיר הופצצה ע"י בנות הברית. נאלצנו לעבור לעיר הבירה תוניס בתור פליטים ואוכנסנו במוסדות ממשלתיים (כמו בתי ספר). החיים היו מאוד קשים בגלל שאבא שלי נלקח לעבודות כפייה ואמא נשארה לבד עם שלושה ילדים (שני אחים שלי כשאחד מהם נולד באותה תקופה).

אני רוצה לספר עכשיו, סיפור שההורים סיפרו לי.

בזמן הפצצות של בנות הברית, ההורים היו יורדים למטה לכניסת הבניין ומחכים שיעבור זמן, כדי לחזור בחזרה לתוך המבנה. באותו זמן היו שני קצינים גרמנים שבאו גם להסתתר בפני ההפצצות במקום שהורי היו והם שאלו את ההורים מי ינצח במלחמה? כמובן שההורים היו עונים לקצינים הגרמנים: "כמובן שאתם תנצחו במלחמה". כעבור זמן מה כשכוחות הברית שחררו את העיר הופיעו שני קצינים הפעם במדים בריטים ושאלו את ההורים את אותה השאלה ואז ההורים נזכרו שאלו אותם אנשים והם הופתעו לראות אותם לבושים במדים בריטים, כשבפעם הקודמת הם היו עם מדים של גרמנים, ואז הסתבר שהם היו מרגלים בריטים בצבא הגרמני, וכמובן הורי מאוד שמחו.

אמנם המלחמה הסתיימה במאי 1942, אבל ההורים שלי לא יכלו לחזור לבית שלהם בעיר ביזרט, כיוון שהעיר הופצצה ע"י בנות הברית ולא ניתן היה לחזור לשם עד אשר יסלקו את כל המטענים המסוכנים (פצצות שלא יתפוצצו), מצב זה נמשך עד שנת 1945. כלומר הוריי היו פליטים במשך שלוש שנים בעיר הבירה תוניס, והיו צריכים להתמודד לחיות בלי בית ובלי עסק ובכל זאת לחיות. בשנים האלה החיים היו מאוד קשים לקיום. גם אחרי המלחמה היה קשה להתחיל מחדש, מהבית אליו חזרו, הכל נגנב, לא נשאר כלום מהעסק של אבא. הצלחנו להתקיים איכשהו במשך שנים רבות.

העלייה לישראל

בשנת 1956 הערבים קיבלו את עצמאותם בתוניסיה ולא נשארה לנו ברירה אלא לעזוב ולעלות לארץ. העלייה לארץ הייתה כל הזמן בגדר של חלום וסוף סוף החלום התגשם ולמרות כל הקשיים שיש בארץ עדיף להיות אדם חופשי בארצו.

העלייה לארץ הייתה מאוד קשה, קודם כל הגענו לארץ חודש אחד לפני מבצע סיני והתקופה הייתה מאוד קשה. היינו מקבלים מזון בסיסי בתלושים ובאותה תקופה גרנו במעברה באשקלון שזה היה מאוד קרוב לגבול עזה והיינו לפעמים גם שומעים קולות של ירי של כלי צבא. יחד עם זאת היינו רואים גם שיירות של חיילים שהולכת לכיוון הגבול.

לאחר כחצי שנה עברנו לגור במעברת טירת הכרמל כי שם היו לנו קרובי משפחה שהגיעו לארץ הרבה לפנינו. הם המליצו לנו לעבור לידם כי טירת הכרמל זה ליד עיר גדולה כמו חיפה ויש הרבה יותר אפשרויות להתפרנס וכך היה. אני נאלצתי לעבוד בכל מיני עבודות, בין היתר עבודות בניה עד לשירות הצבאי שלי בשנת 1961. שירתי בחיל הנדסה קרבית שירות מלא, שנתיים וחצי בתור מפעיל ציוד מכני. השתתפתי במבצעים שונים בחיל.

בשירות הצבאי

תמונה 1

אחרי הצבא למדתי חשמל בבית ספר מקצועי, לאחר זמן קצר שקיבלתי את התעודה ניגשתי למבחנים בחברת הספנות "צים" והתחלתי להפליג באניות של החברה מ – 1964 עד 1970.

תמונה שצולמה בשנת 1966 כשהאנייה הייתה על המבדוק בטיפולים

צילמו אותי עם עוד שני חברים כדי להמחיש את הגובה של האנייה. זאת הייתה אניית נוסעים, אניית הדגל של חברת "צים" באותם ימים.

תמונה 2

לאחר שהסתובבתי בחלק גדול מהעולם הפסקתי להפליג והתחלתי לעבוד במפעל פה בארץ (בחיפה) עד שיצאתי לגמלאות. כמובן התחתנתי ונולדו לנו שלושה ילדים, שגם הם בבוא הזמן שירתו בצבא. היום כגמלאי, אני מנצל את זמני לפעילות פיזית, לטיולים, הרצאות וגם עוזר לילדים ולנכדים.

אני מקווה שנוכל להמשיך עוד שנים רבות בקצב הזה.

הזוית האישית

אהרון: היה לי כיף גדול לספר את סיפור חיי וזה סיפור שלמעשה יישאר להרבה זמן לדורות הבאים. אני רוצה לאחל ליובל המתעדת הצלחה בכל מעשייך ולומר לך שהיה לי מאוד נחמד איתך להכין את כל העבודה הזאת.

יובל פינטו המתעדת: אהרון, היה לי ממש כיף לקחת חלק בתכנית זו, לשמוע וללמוד את סיפור החיים שלך. אני מאחלת לך שתמשיך להינות מהחיים ושתזכה לחיים ארוכים ובריאות טובה.

מילון

מבדוק
המקום שבו מעלים את האוניה על מנת שאפשר יהיה לטפל בכל התיקונים הדרושים.

תוניס
תוניס (היא עיר הבירה של תוניסיה. בשנת 2007 התגוררו בעיר 693,486 איש, אם כי לפי הערכה לא-רשמית מתקרבת אוכלוסייתה למיליון תושבים ואוכלוסיית השטח המטרופוליטני עומדת על כ-2 מיליון איש. רובע המדינה של תוניס הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1979 והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית בשנת 1997.

ציטוטים

”העלייה לארץ היתה כל הזמן בגדר של חלום וסוף סוף החלום התגשם “

הקשר הרב דורי