מאגר סיפורי מורשת

סבי, יצחק לביא נולד בשנת 1915 בעיירה אושווינצ'ם, שבחבל גליציה שבפולין, להוריו, אברהם אליהו וזעפתל לוי. הוא היה הבן השישי במשפחתם. אח לשולם, מלי,דוד, ישראל וצבי. כמה שנים אחריו, נולדה גם אחותו הצעירה רבקה.

בשנת 1919, מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו מפולין לגרמניה והשתקעה בעיירה גלזן קירכן. סבא סיפר שביתם היה בית יהודי שורשי חם ואוהב. גם לאחר המעבר לגרמניה הם המשיכו לדבר בבית אידיש וחיו על פי אורח חיים דתי- חסידי אבל גם מודרני וציוני. הוריו היו גומלי חסדים ומכניסי אורחים. כמעט בכל שבת, סעדו על שולחנם יהודים מפולין שהגיעו לאסוף תרומות מיהודי גרמניה המבוססים, למשפחות עניות בפולין. הם התפרנסו מחנות שהייתה צמודה לביתם, אך בכל זמן פנוי שהיה לו עסק אבא שלהם בלימוד תורה. סבי ואחיו למדו בבית ספר גרמני ולאחר שעות הלימודים הפורמליות למדו לימודי קודש במסגרת של תלמוד תורה יהודי. את שבעת ילדיהם חינכו הוריו של סבי לאהבת העם היהודי, תורת ישראל וארץ ישראל. סבי ואחיו היו פעילים בתנועת הנוער הציונית דתית בח"ד- ברית חלוצים דתיים.

שני אחיו הגדולים של סבי כבר עלו לישראל במסגרת ההכשרה של התנועה בשנת 1930 ובשנת 1932. בשנת 1933, במלאת לו 18, עזב גם סבי את משפחתו ועלה לארץ ישראל למסגרת ההכשרה של תנועת בח"ד בקבוצת רודגס שבפתח תקווה. (כיום, נמצא במקום זה כפר הנוער אמי"ת פתח תקוה). מאז עלייתו לארץ, עסק סבי ללא לאות בבניינה. בהתחלה, כפועל בפרדסים של פתח תקוה ולאחר מכן הועבר לענף הבנין ועסק בבניית הבניינים הראשונים של קיבוץ ההכשרה. בבגרותו המשיך לעבוד בתחום הבניה כייצרן דגמים במחלקת הנדסת המים של הטכניון. אחד הפרויקטים החשובים שזכה לקחת בו חלק היה הכנת דגם של המוביל הארצי להולכת מים מן הכנרת לנגב.

בשנת 1934 עזבו גם הוריו ואחותו הצעירה את גרמניה ועלו לארץ ישראל. סבי ואחיו, צבי, ביקשו חופשה מהקיבוץ כדי לעזור להוריהם להיקלט. הם שכרו דירה בחיפה וחיו שם איתם במשך כמה חודשים. לאחר זמן קצר קנו הוריהם משק בכפר פינס, מושב עובדים בעמק חפר, שהוקם כשנתיים קודם לכן. הם השתקעו בכפר עם רבקה, ביתם הצעירה. כמה שנים מאוחר יותר, החלה רבקה לעבוד במשתלה בפתח תקווה, שם היכירה את סבתי והן היו לחברות טובות שבילו הרבה יחד. כשסבתי שמעה שלחברתה רבקה יש אח רווק, גבוה ונאה שהוא גם טייח מוכשר, היא שיכנעה אותה להפגיש ביניהם. האהבה ניצתה מיד. לשאלתי – איך זה שסבא לא התחתן עד גיל 30 כמעט? ענתה סבתי שהוא כנראה היה צריך לחכות כדי לפגוש אותה…

בשנת 1945 נישא סבי, לסבתי – זלמה לבית אפטר, שעלתה עם משפחתה מגרמניה בשנת 1935. לאורך כל שנות חייהם המשותפות היה הקשר ביניהם מודל לזוגיות של אהבה, הערכה וכבוד הדדי. לאחר נישואיהם הם התגוררו בכפר פינס. סבא המשיך להתפרנס מבניה וסבתא, שרצתה תמיד לעסוק בחינוך לגיל הרך, עבדה עם ילדי עולים בכפר ילדים בפרדס חנה. בשנת 1947 עזבו את כפר פינס ועברו להתגורר בקרית ים. שם, נולדו להם בניהם התאומים- זאב וחיים. לידת זוג תאומים בריאים וגדולים, נחשבה אז לאירוע חריג ומשמח במיוחד. בעולם שבו עדיין לא היו סריקות אולטרא סאונד, גילו סבי וסבתי שהיא נושאת ברחמה תאומים במקרה, עוד במהלך ההריון, לאחר שנפצעה בזרועה ונשלחה לצילום רנטגן.

זמן לא רב לאחר שסבי וסבתי נישאו, התחתנה רבקה, אחותו הצעירה של סבא, עם משה שטרנברג- הרב של מושב כפר פינס. למרבה ההפתעה, גם להם נולדו זוג תאומים בנים. היום שני התאומים הללו הם הרבנים המוכרים עמיאל ומרדכי שטרנברג, מייסדי ישיבת הר המור. לאחר לידת התאומים עברו סבי וסבתי להתגורר בקרית שמואל. סבא בנה שם את ביתם הראשון במו ידיו ובעזרת כמה מחבריו לעבודה שהיו מומחים איש איש בתחומו.

בשבת הראשונה שלהם בקרית שמואל, בט' באב של שנת 1951 נולדה להם בתם דבורה  (אמא שלי) ואחריה, בשנת 1954 נולד בנם הצעיר שייקה. סבא המשיך לעבוד בבניה ובילה שעות רבות על גבי פיגומים. באחד הימים אפילו נפל מפיגום, לקה בזעזוע מוח ובילה כמה שבועות  בבית חולים. סבתי ביקשה ממנו שיפסיק להסתכן בעבודה על גבי הפיגומים, למרות המשכורת הגבוהה באופן יחסי שקיבל בה. שניהם שמחו מאוד כשהוצעה לסבא עבודה במעבדות הטכניון החדשות שהוקמו בשכונת נווה שאנן. בשנת 1961 הם עלו מקריית שמואל במעלה הר הכרמל והשתקעו ברחוב שאול שבשכונת נווה שאנן, אשר בחיפה.

סבא היה אמנם בנאי במקצועו ובעיסוקו אבל מחנך בנשמתו. הוא השקיע זמן רב בהתנדבות ללימוד טעמי המקרא לילדים חילונים ודתיים מן השכונה לקראת העליה שלהם לתורה בבר המצווה. גם אני כילדה, ביליתי איתו שעות רבות בלימוד פרשת השבוע וסיפורי חכמים. סבא היה אוטודידקט וצמא דעת. בביתם הייתה ספריה עצומה עם מגוון ספרים בתחומי היהדות וגם מגוון רומנים, ספרי שירה, ספרי הגות וספרי היסטוריה. סבא לא רק קנה הרבה ספרים אלא גם קרא את רובם והתעניין בביקורות עדכניות שהתפרסמו אודותיהם בעיתון "הצופה". עם יציאתו לגמלאות הגשים את חלומו ללמוד במסגרת אקדמית ולמד, כשומע חופשי באוניברסיטת חיפה, קורסים בספרות עברית ובמחשבת ישראל.

מצורף סרטון שהכנו לזכרו במלאת שלושים לפטירתו.

הזוית האישית

התרגשתי להעלות לפרסום ציבורי את סיפורם של סבא וסבתא שלי, מחלוצי הארץ ובוניה, ולהיזכר בהם באהבה ובגעגועים.