מאגר סיפורי מורשת

סיפור לידתי

נולדתי בירושלים, בבית חולים משגב לדך, בשנת 1945. אימא שלי עלתה מיוגוסלביה ודיברה רק ספרדית קראו לה, אזמרלדה, אבא שלי נולד בארץ וקראו לו אליהו. היינו חמישה אחים, ארבע בנות ובן אחד, היה פער גדול בין הגילאים של הילדים. גרנו בעיר העתיקה, בגיל שנתיים בזמן מלחמת השחרור ברחנו לשכונת ליפתא עלית  בירושלים לבית ישן מאוד ושם גדלתי.

ליפתא עלית הוא כפר נטוש במבואותיה המערביים של ירושלים, ממוקם מצפון לכביש המוביל ליפו ותל אביב.

למדתי בבית ספר דתי נחשון בכניסה לירושלים. בבוקר היינו מתפללים וזו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל  ואהבתי את זה מאוד. היו לי הרבה חברות וחברים. הייתי תלמידה טובה בזכות אבא שלי, בשנה ראשונה שלי בבית ספר לא ידעתי לקרוא ואני זוכרת שאבי לימד אותי לקרוא מספר תנ"ך בזכות זה אני אוהבת את סיפורי התנ"ך, בכיתה ב' התעודה שלי הייתה מצוינת. באותה תקופה לא היה לנו חשמל היינו לומדים עם עששית ,(מנורת נפט) , וגם מקרר לא היה לנו, בשכונה היה בית חרושת לקרח הינו קונים משם קרח לשבת והיה בשכונה גם חלבן שהיה מביא לנו חלב והחלב שלו היה ממש טעים.

בשבת בבוקר היינו מתאספות כול החברות והחברים והיינו יורדים למעין ליפתא שם המים היו ממש קרים מסביב למעיין היו מלא עצים. בשכונה היו לי הרבה חברות היינו משחקות שעות בחמש אבנים, משחקי חבל, גולות , קלאס, ועוד…

אני זוכרת שבפורים התחפשתי פעם לסבתא זקנה עם מקל ומטפחת על הראש, שנה אחרי זה התחפשתי לאסתר המלכה זו הייתה תחפושת שעברו אחד מהשני .

בבית ספר הייתה לנו מקהלה שרנו ברדיו. עד היום בכל יום שישי אני שומעת את הסיפורים שמשמעים ברדיו מתמלאת בגעגועים ובזיכרונות מהילדות. אני זוכרת שלפני חג העצמאות היינו מתכוננים לצעדות ובחג העצמאות רוקדים את ריקודי אורה שהתאמנו וזה היה ממש כיף.

לאבא שלי הייתה חנות של דברים ישנים בשוק "מחנה יהודה",  מדי פעם הייתי הולכת לבקר אותו בחנות עם חברות ואימא שלי לא עבדה, אבל היא אהבה לבשל ולאפות וכול מה שהיא הכינה היה טעים מאוד החברות שלי תמיד היו יודעות שיש עוגיות בבית ואימא שלי אהבה לשיר בלדינו (ספרדית), עד עכשיו אני הולכת לפסטיבל לדינו בים המלח. געגועי ואהבתי גדולה לירושלים הישנה לטיולים עם החברות בשבת בבוקר, לא הייתה תנועה בכביש היינו הולכות בכביש קוטפות פירות תאנים, שזיפים, ועוד…

במלחמת ששת הימים, מלחמה שנערכה מ 5 ביוני עד 10 ביוני 1967, שבה כבשנו את הכותל, אני לא אשכח שהלכנו לכותל עם הוריי ואני זוכרת שאבא שלי בכה מרוב התרגשות.

אהבתי מאוד לקרוא, חברותיי ואני היינו הולכות לספריה העירונית ליד כיכר ציון שזה די רחוק. היה קולנוע ציון היו מקרינים שם סרטים בהודית, סרטים מלאים בשירה, אהבה, פנטזיה צבעונית. בתיכון למדתי בבית ספר נחמני, למדתי קצרנות ומכונת כתיבה לאחר מכן למדתי לימודי ערב באקסטרני אהבתי מאוד ספרות.

גרנו בבית של ערבים התקרה הייתה גבוהה מאוד. היה לנו ארון קיר והיה לנו ארגז מזוודה גדולה שם היינו שמים את הכלים לפסח לפני פסח היינו צובעים את הבית  מנקים את הבית ולפני חגים היינו קונים בגדים חדשים ואימא שלי הייתה מבשלת מלא תבשילים מיוחדים לחג כמו: פול עם קציצות ובשר יושבים קוראים ושרים את כול ההגדה אימא שלי הייתה שרה בלדינו, (ספרדית). ההורים שלי קבורים בהר הזיתים.

המעבר לחולון

בגיל 17 עזבתי את ירושלים ואת בית ההורים ועברתי לגור בחולון, כדי לשמור על הילדים של אחי, במטרה להמשיך ללמוד ולהתקדם בחיים. חלמתי להיות סופרת. באותה תקופה עבדתי במפעל ושם הכרתי את גיסתי לעתיד נעמי, היא הכירה לי את אחיה וכך פגשתי את בעלי יחיאל, אני הייתי בגיל 17 והוא היה בן 29 הוא נולד בתל אביב. התחתנתי בגיל 18 במקום להתגייס לצבא ובתקופה זו השתנו חיי. הייתי צריכה להתרגל לחיים אחרים לרמה אחרת של חיים פשוט להתרגל לתל אביב לחברה אחרת מבוגרת יותר. ההורים שלי גרו בירושלים היינו נוסעים לבקר אותם הרבה כמעט כול שבת ונפגשים עם חברות שלי.

בעלי היה ממשפחת קאפח, משפחת תימנית מאוד מוכרת, יש רחובות בחולון ובראשון לציון על השם סבא של בעלי רב מפורסם "יחיא קאפח" על שהוא המציא את שעון החול בתימן. היה לו גם דוד בשם הרב יוסף קאפח שעל שמו קראו רחוב בירושלים והוא קיבל פרס ישראל על זה שהוא תירגם את הרמב"ם.

חיי משפחה

בעלי ואני גרנו בחולון ונולדו לנו 4 ילדים: שמואל, שלמה, שרון וגלית. חיינו היו יפים ונעימים טיילנו בארץ והיה כייף. הבית שלנו בחולון תמיד היה פתוח ותמיד באו חברים ומשפחה את החגים היינו חוגגים בבית שלנו  עם כול המשפחה אהבתי לבשל ולארח.

לפני 24 שנים קרה לנו אסון גדול, בשנת 1995 לאחר שהבנים הגדולים השתחררו מהצבא, שלומי (שלמה) הבן שלי נרצח בפיגוע מאז השתנו חיינו הייתה תקופה קשה מאוד בעלי חלה ולא השלים עם המקרה, אני ידעתי שיש עוד שלושה ילדים בבית, בעזרת התמיכה של נט"ל ,(ארגון לנפגעי טראומה), המשכתי את חיי עד היום אני נעזרת מהתמיכה של נט"ל. הגשמתי חלום אני עוסקת באומנות הקרמיקה, עיסת נייר, ועוד.

המשפחה שלנו גדלה, שרון התחתנה ויש לה 3 ילדים – שלו, איתי ושגיא. גם גלית התחתנה וגם לה 3 ילדים – שקד, אלה ודולב ואנחנו בקשר טוב וכייף לנו יחד.

אלה היא נכדתי ואנחנו אוהבות לבשל ולשחק יחד.

הזוית האישית

לי היה ממש כיף ללמוד על העבר של סבתא אסתר.