מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי היום אני גרה בתל-אביב וילדי גרים חלקם בקיסריה וחלקם בכפר-סבא.

החלטתי לשתף ולספר סיפור אהבה. יש לי הרבה אהבות בחיים שהראשונה בהם היא המשפחה שלי אבל בחרתי לכתוב על סיפור האהבה שלי למוסיקה. למרות שהאהבה שלי למוסיקה התחילה בגיל צעיר מאוד, המוסיקה ממשיכה ללוות אותי ולשמח אותי גם היום.

כשהייתי בת 3 קיבלתי מחברה של אימי פסנתר צעצוע קטן במתנה. הפסנתר היה אדום ואני זוכרת שכאשר הקשתי על אחד הקלידים ויצא ממנו צליל התרגשתי ממש. אני זוכרת שישבתי שעות על גבי שעות על הרצפה והמצאתי לי מנגינות, ובנוסף כשהייתי שומעת שיר בגן הייתי רצה לביתי ומנגנת אותו על הפסנתר.

להורי לא היו אמצעים לקנות לי פסנתר והפשרה הייתה אקורדיון. אני זוכרת שחזרתי יום אחד מבית הספר ואמא שלי סיפרה לי שמחכה לי הפתעה. לעולם לא אשכח את ההתרגשות שאחזה בי כשראיתי את האקורדיון שהיה אדום ונוצץ כל כך אהבתי לנגן בו שהייתי מתעוררת חצי שעה לפני כדי להספיק לנגן. את שיעורי האקורדיון קיבלתי בבית הספר מהמורה למוסיקה ולכן הייתי מלווה את כל טקסי בית הספר בנגינה באקורדיון. אני זוכרת את המורה, אפילו את שמו למרות שעברו כמעט 55 שנים!

פגישת מחזור שהתקיימה לפני כ 10 שנים בבית הספר התרגשתי מאוד לפגוש אותו ולשחזר חוויות מהשיעורים. האקורדיון שמור אצלי עד היום. הוא נמצא בתוך קופסה, עטוף בכותונת לילה ישנה של אימי שנפטרה לפני 44 שנים. מדי פעם אני מנגנת בו ברגשות מאוד מעורבים כי הוא מזכיר לי את הורי שאינם.

אני בטוחה שירשתי את אהבתי למוסיקה מאבא. אני זוכרת שהיינו יושבים שעות ומאזינים לתקליטים. הוא גם היה זה שמקשיב לי לנגינה באקורדיון כשהייתי מתאמנת בבית. כשגרנו באיטליה למדתי לנגן על פסנתר, והיום אני נהנית לשיר במקהלה. יש לי סיפוק גדול מזה שגם הילדים וגם הנכדים שלי נהנים ממוסיקה.

הזוית האישית

מירי– "בתור סבתא של אורי, אני אסירת תודה לאורי שבחר בי לעבור חוויה כל כך משמעותית זו הייתה הזדמנות נפלאה להכיר את אורי על צדדיו השונים אלה שלא מגיעים אליהם בחיי היום יום."

אורי– "אני מאוד שמח שסבתא הסכימה לעבור איתי את החוויות האלה בתכנית הקשר הרב דורי, נהניתי מאוד בתהליך"