מאגר סיפורי מורשת

זיכרונות ילדות

חבריי היו ילדים מהמושב שלי. הילדים גרו איתי במושב, במושב מדרך עוז. משחקי הילדות שלי היו קלאס ,דילגית, חמש אבנים ומחבואים. בשעות הפנאי היינו לוקחים את הכבשים למרעה ושם היינו משחקים. שם בית הספר שהייתי בו היה מדרך עוז, והמקצועות שלמדנו היו עברית, חשבון, חקלאות ובישול. יחסיי עם המורים היה מעולים. הייתה לנו משמעת חזקה בבית הספר והעונשים היו ישיבה על כיסא בפינה ומוציאים מהכיתה למנהל. לא הייתה תלבושת אחידה. היו טיולים שנתיים וגם היו מסיבות לפעמים. אני זוכרת מורה אחד שהיה המנהל. בבית הספר אהבתי את המקצוע חשבון. בבית הספר היה חדר אוכל, הייתה שם מבשלת שבישלה לנו גם ארוחת עשר וגם ארוחת צהריים. האוכל האהוב עליי היה תפוח אדמה ,אורז ועוד מאכלים של בית. היו לנו ממתקים אבל לא כמו היום. לא הייתי בתנועת נוער כי לא היו תנועות נוער בתקופתי.

בית ההורים

מוצא ההורים של סבא וסבתא הוא מתימן. הגענו לארץ דרך עדן בעלייה שנקראת "מרבד הקסמים" בשנת 1949. המנהגים בבית היו לחגוג עם כל המשפחה, ושמרנו עליהם בזמן העלייה. עלינו לארץ כי רצינו להגיע לירושלים, ארץ זבת חלב ודבש. הבית הראשון שלנו בישראל היה במחנה עולים בעין שמר. הרגשנו בעלייה לישראל טוב אפילו שהיו קשיים. אנחנו לא מתחרטים שהגענו לארץ. אנחנו חגגנו בתימן את אותם חגים שאנחנו חוגגים היום. חווינו קושי בקליטה, בשפה, המדינה הייתה בת שנה. אנחנו חיים בארץ כבר שישים ותשע שנים.

אהבה למקום

גרתי במושב מדרך עוז. אהבתי את המקום עד מאוד: אהבתי את הפרות, את הכבשים, את החברים, את את האווירה השמחה, כשכל משפחה מארחת משפחה בצורה כיפית ומהנה. אלו הם הדברים שבגללם אהבתי את המושב ולא רציתי לעזוב.

סבתא מספרת על ט"ו בשבט

סבתא זוכרת שהיו הולכים בט"ו בשבט עם מעד, שרים בדרך, עושים חפירות, נוטעים עצים ביערות ואוכלים סעודת ט"ו בשבט.

הזוית האישית

סבתא בתיה: זאת חוויה שמקשרת בין נכד לבין הסבתא, הקשר מתהדק מאוד

הנכד רותם: אני הכרתי את סבתא לעומק, את עברה חוויות שחוותה בילדותה, מנהגים ועוד.