מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה, נולדתי בישראל בשנת 1946 להוריי ברכה ואפרים ושיץ. למדתי בגבעתיים, שם עברה עליי ילדותי. שיחקנו הרבה בחוץ במשחקי תופסת ומחבואים. הלכנו לצופים והיינו חבורה מגובשת .בשנת 1970 התחתנתי עם בעלי (סבא מיכאל). נולדו לנו שני ילדים: יואב ומיכאלה. לצערי הרב, במלחמת יום כיפורים מיכאל בעלי נפל. ליואב בני ולהדס אשתו ארבעה בנים חמודים המתגוררים בגבעת אלה. למיכאלה בתי ואורי שלושה ילדים המתגוררים בסידני אוסטרליה. ולי יש נחת משבעה נכדים.

נכדיי האהובים בפעולה

אהבה לאדם באשר הוא!

אלו החוויות שלי מהשרות בהיאחזות הנחל בירנית: בסיום התיכון התגייסתי לצבא לנחל. בקיץ שנת 1965הגעתי עם גרעין הנח"ל להיאחזות בירנית. היאחזות הנח"ל הזו הוקמה סמוך לגבול לבנון ,כשהמטרה הייתה קידום ההתיישבות היהודית בסמוך לגבול. חברי גרעין דגן (הגרעין שאליו השתייכתי) ניהלו בעצמם את הישוב. עבדנו במטבח ובחדר האוכל. חלק מחברי הגרעין הקימו ותחזקו מטעים של מושבים חדשים באיזור כמו שתולה וזרעית. בשבתות נהגנו לטייל. בלילות חברי הגרעין היו שומרים על המקום.

באותם הימים היה סוג של שלום קר ובלתי כתוב בינינו ובין לבנון. אהבנו את החיים בבירנית את החופש, את הנוף היפה, העצמאות וחיי החברה שהיו בבירנית. בלילות הייתה שמירה על המקום, ומכיוון שהגבול היה שקט, גם בנות הגרעין היו שומרות עם נשק. במהלך השמירה היינו מפטפטות ושרות בקולי קולות. ערב אחד, כששמרתי עם חברה בשער ההיאחזות, חיכתה לנו הפתעה … עשרים מטר מולנו, אנחנו רואות שני חברי גרעין, שאחד מהם הוא מיכאל (בעלי), מובילים אדם לבוש במדי צבא לבנון כשעיניו מכוסות. השירה והפטפוטים נפסקו מיד. מאוד התרגשנו: סוף סוף אקשן… החייל הלבנוני הובל לחדר בהיאחזות ונחקר מספר שעות. השומרים שלו שיחקו איתו שש-בש ולמחרת הוחזר ללבנון. גילינו שהוא היה מלשן אך בגלל ששיתף פעולה, הוחזר ללבנון.

התקופה בבירנית היתה תקופה קסומה, מלאה בחוויות טובות לצד ערכים רבים שלמדנו והפנמנו כמו: חברות, נתינה, עזרה לזולת ועוד…

דליה גולן השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי לפני כשנה, ותועדה על ידי נכדה רועי. לקריאת הסיפור אודות נפילתו של מיכאל גולן ז"ל, לחצו כאן. 

הזוית האישית

סבתא דליה: המפגש היה מהנה ומעניין הנכד גיא: למדתי מה זאת היאחזות ואיך היו החיים בגבול לבנון לפני חמישים שנה