מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנה גוטמן לבית שורזנץ. נולדתי בישראל בשנת 1949, ארבע שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ושנה לאחר קום המדינה.

סבי וסבתי מצד אמי, גרטרוד וארתור קרגר הגיעו ארצה לאחר המלחמה הארורה וגרו בתחילת דרכם בנהריה, "מעוז הייקים". בשנת 1948 עברו לגור בקריית ביאליק, כמו גם הורי, אורה ויוסף שורזנץ שרק נישאו. הייתי להם הנכדה הבכורה וגם היחידה. כמובן שהשמחה הייתה גדולה, מעין ניצחון על הגרמנים. סבא וסבתא, להם קראתי אומה ואופה, לא דיברו את השפה העברית, אלא רק גרמנית, שפה אותה למדתי לדבר מהם. הם גרו די קרוב לביתנו ומאד פינקו אותי.

הימים היו ימי ה"צנע" ואצלם פונקתי ללא סוף בכל המטעמים שניתן היה להשיג באותם ימים. עד היום זכור לי ריח קציצות הדגים שאומה הכינה, עוגת השוקולד המיוחדת שלה ובעיקר מרק העוף הצח היחיד והמיוחד.

סבתי שכאמור לא ידעה לדבר עברית, אך הכירה את אותיות האלף בית מתוך ספרי התפילה, הייתה מקריאה לי סיפורים בעברית במבטא גרמני כבד מאד אבל הבנתי אותה. מאחר שגרנו בקרבת מקום, הייתי עוברת בדרכי הביתה מבית הספר אצלם וזוכה לפיסת פינוק. תמיד דאגו לי. אמנם לא עשו עלי בייביסיטר, אך היו לי כבית שני תמיד.

זכיתי לקבל מהם הרבה מתנות ודמי כיס. סבתי נהגה תמיד "לדחוף" לכיסי עוד קצת כסף מהצד שסבא לא יראה, וסבא היה עושה אותו דבר, שסבתא לא תראה ואני זכיתי. הצטרפתי לסבתא וסבא שלי מידי פעם לבית הכנסת, אותו בית הכנסת שלשמחתי ובעידודי שלושת בני עלו שם לתורה בבר המצווה ובשבת חתן, לפני נישואיהם.

אהבתי אותם מאד, סבתי הייתה אישה מיוחדת במינה, סבלנית וטובה שלשמחתי הרבה זכתה גם להכיר את שני בני הראשונים גיל ואורי, בהם הייתה גאה מאד. סבי נפטר עוד לפני נישואי וכמה הצטערנו שלא זכה להכיר את בעלי איציק וכמובן את הנינים המתוקים שנולדו.

בשנים אלה לרוב המשפחות, לא היה רכב פרטי והטיולים היו רגלייים. טיילתי הרבה ברחבי הקרייה עם סבי וסבתי. ביקרנו את חבריהם בכפר ביאליק, במשק החקלאי שלהם ועוד הרבה חברים שהכירו אותם עוד מגרמניה ואשר הגיעו אף הם לקריית ביאליק. כשהייתי בכיתה ג', הם קנו לי את אופני הראשונים "אימפריאל", בצבע כחול כסוף. כמה הייתי גאה בהם.

לרוב חברי באותן שנים לא היו סבא וסבתא, שכן רבים מהם נכחדו בשואה. אני זכיתי לסבתא וסבא נפלאים ואני מאד מאד שמחה על שניתנה לי הזכות להכירם ולאהבם ולהיות נאהבת על ידם.

כולי תקוה שגם נכדינו שלנו יזכרו אותנו סבתא וסבא, עם כל-כך הרבה אהבה והוקרה!

יהי זכרם ברוך לעד

דצמבר 2018

הזוית האישית

סבתא עדנה: נתחיל בזה שמאד שמחתי שקרני הציעה לי לבוא ולהשתתף ביחד איתה בתכנית וכמובן שנעניתי בשמחה מיד. נהניתי מכל רגע ישיבתנו בכיתה בצוותא, להכיר את מיכל המקסימה ואת הסבתות והסבים עם נכדיהם החמודים והחשוב מכל, לבלות מידי יום ראשון בבוקר עם קרני נכדתי, אוצר חיי, נמש שלי. אני מאחלת לה רק טוב, המון הצלחה בכל, בלימודים בחברה ובחיים בכלל, בבריאות שלמה ואהבה רבה.