מאגר סיפורי מורשת

קורות חיי

שמי מרי כהן, נולדתי בשנת 1942 במצריים בעיר אלכסנדריה. שם עברה עלי ילדותי עד גיל 4.

עליתי לצרפת דרך הסוכנות היהודית והתמקמנו במחנה קונדה רנס, זה היה שם המחנה שבו כינסו את כל יהודי ארצות ערב ( מצרים, מרוקו, טוניס… ). שהינו במחנה בצרפת עד קום המדינה. בשנת 1950, עלינו ארצה והתמקמנו במעברת טירת הכרמל יחד עם אלפי עולים וגרנו באוהלים מבד שעמדו בכל פלאי מזג האוויר (גשם, שלג, ברד, קור וחום).

בשנת 1958 הורי הצליחו אחרי עמל ועבודה קשה לעבור לשיכון עממי והוא עדיין שם בטירת הכרמל. הם חיו שם עד יום פטירתם. בשנת 1960 התגייסתי לצבא ושירתי שנתיים במשטרה הצבאית ובשנת 1962 השתחררתי מהצבא.

בשנת 1967 התחתנתי עם בעלי האהוב בן ציון כהן. ב- 1968 נולד בני הבכור ליאור. ב- 1973 נולדה בתי האמצעית יפעת. ב- 1978 נולד בני האחרון חביב ישראל. שלושתם הקימו משפחות מקסימות ונולדו לי מהם 9 נכדים אהובים ויקרים.

אני ובעלי בן ציון

סיפור אהבה לנכדי

לאחר ששלושת ילדי נישאו והקימו משפחה, נולדו הנכדים שהם 9, חלו שינוים גדולים ברגשותי ובאהבה כלפיהם. למרות ששלושת ילדי הוריהם של נכדי דאגו לצרכיהם, הרגשתי צורך לדאוג ולגונן ולהביע את אהבתי באופן אישי לכל נכד ונכד לפי דרישותיו וצרכיו. עשיתי זאת בהרבה אהבה ונתינה ככל שיכולתי לתת. באופן טבעי קיבלתי הרבה אהבה מנכדי דרך חיבוקים, חיזוקים ובמילות חיזור וזה חימם לי את הלב חיזק אותי ונתן לי הרבה כוח ועידוד להמשיך הלאה. ה

נכדים שלי מאוד אוהבים אותי, מעריכים אותי ומחזקים את רוחי בכל זמן שניתן להם. האהבה שלהם מתבטאת בהתקשרות יומיומית כשהם מבקשים לדעת איך עבר היום שלי. ההתחברות התחזקה יותר בזה שהם משתפים אותנו בטיולים שהם מקיימים בקן המשפחתי הפרטי שלהם וזה מחזק מאוד את הקשרים בינינו. בנוסף, אני מקבלת הרבה עזרה מהנכדים עם הציוד הטכנולוגי כגון: מחשב, פלאפון וכ"ו.

סיפור אהבה לאחותי ויולט

אחותי ויולט צעירה ממני בשנתיים. מגיל צעיר, לאור נסיבות עלייתי לארץ בלי הורי, הטילו עלי לשמור עליה כבר בגיל 7 ואחותי הייתה אז בת 5. זאת הייתה אחריות מאוד גדולה והרגשתי צורך לגונן ולשמור עליה למרות גילי הצעיר. ממצריים עליתי באנייה לצרפת למחנה עולים, שם הפרידו בינינו לבין ההורים ונשארתי להשגיח על ויולט קרוב לשנתיים, שמתוכם שלחו אותנו במסגרת עלית הנוער לשנה לארץ נורבגיה. בנורבגיה התחילה האהבה הגדולה שנרקמה בין שתי אחיות כשנאלצנו לשמור ולגונן אחת על השנייה. מנורבגיה עלינו לצרפת ומצרפת לארץ.  בנמל פגשנו את ההורים ומשם העברתי את האחריות של אחותי להורי. אחותי נפטרה לפני שנתיים ממחלה קשה ומאז דמותה זכורה ושמורה לי לעד.

 אני ואחותי בילדותנו

הזוית האישית

סבתוש מרי: הרגשתי שזה מאוד הדק את הקשר ביני לבין נכדתי.

ליגל: הרגשתי חיבור יותר טוב עם סבתוש וגיליתי עליה הרבה דברים שלא ידעתי ועכשיו אני עוד יותר מעריכה אותה על כל מה שהיא עושה לנו וגם מתוך הבנה מהעבר שלה.