מאגר סיפורי מורשת

שמי בת שבע השם ניתן לי בזכות השיר שהשמיעה הזמרת הלאומית שושנה דמארי על שם השיר "בת שבע בת שבע הזמר הוא לך"

נולדתי בשנת 1956 בטבריה שבארץ ישראל בבית החולים הסקוטי שהיה מנוהל על ידי נזירות נוצריות. אציין כי בית חולים הוסב לבית הארחה על שמה של דונה גרציה. את ילדותי העברתי בטבריה בסמוך מאוד לכנרת ברחוב הירקון.

היות וגרתי קרוב לכנרת אז היא הייתה חלק בליתי נפרד מחיי היום שלנו, של ילדי טבריה שכבר בגיל חמש שנים ידענו לשחות כמו דגים במים. אספר על זיכרונותיי המיוחדים מהעיר טבריה שהייתה שופעת בתיירות בשנים אלו.

את ארוחות הבוקר והצהריים בימי שבת העברנו תמיד בחוף לידו שניקרא בימים האלו הים הקטן. בבקרי ימות חול הלכתי ברגל עם חברי לבית הספר "בית יעקב" שהיה רחוק מאוד מביתי, שם למדתי עד שמלאו לי עשר שנים וסיימתי את כיתה ד'. הילדות בטבריה זכורה לי כילדות יפה מאוד, גרנו בסמוך לישיבה של אברכים, בעיקר זכור לי כי הם היו טובלים ביום שישי בכינרת, היינו צופים בם מרחוק. גם אנחנו בימות הקיץ החמים היינו מביאים את השמפו והמגבת והיינו רוחצים את עצמנו בכינרת, ממש כל השכונה. בתקופה הזו הילדים אף היו שותים ממי הכינרת, ונשארנו בריאים.

עד היום אני נרגשת מאוד לבקר בטבריה, אחותי הגדולה חנה כאביה נישאה שם ונשארה להתגורר שם. בעבר הייתי נוהגת לבקר בעיר בכל החופשות. אני עדיין נוהגת לבקר אותה, וכל פעם שאני מגיעה אל העיר אני מתרגשת להיזכר בילדות קסומה זו.

בהיותי בת 3 שנים אבי ניפטר והשאיר את אמי אלמנה עם 7 ילדים שאת 5 מאחי היא הכניסה לפנימיות כשאותי ועוד אחות היא השאירה איתה אימי נישאה בשנית ולבעלה לא נמצאה תעסוקה בטבריה עברנו ללוד בהיותי בת עשר. המעבר ללוד מבחינתי היה קשה במיוחד ובעיקר שלא ראיתי את נוף ילדותי ביתי החדש היה ממוקם בסמוך לבית הספר החדש בית ספר מימון בתקופה ההיא לא היה סופר אלא רק מכולת שלא מכרה חלב לכן בכל בקר עבר חלבן עם סוס ועגלה כשבידו פעמון להודיע שהוא הגיע וכדומה מוכר הנפט כי ככה יכולנו לבשל ולחמם את הבית בחורף ופעם בשבוע היה שוק  וגם הוא היה קרוב כמו המכולת ובית הספר וגם אני נשלחתי לקניות  בתקופה הזו הילדים היו מעורבים מאוד במטלות הבית שזה כולל ספונזה וכלים כי לא הייתה אז מכונת כביסה והאמא הייתה עסוקה מאוד בניקוי כביסה וגם בהכנת האוכל . בית הקולנוע היה גם קרוב לביתי קראו לו קולנוע חמישה כי היו שותפים בהקמת הקולנוע חמישה ניצולי שואה שהיו רחמנים מאוד כלפי ילדים שלא  היה להם כסף והיו מכניסים בחינם הסרטים שהוקרנו לילדים היו בעיקר סרטים הודים טורקים וקאבוי. הקולנוע הקרין סרטים לילדים בימי שלישי שני סרטים.

הזוית האישית

בת שבע: נהניתי מאוד להגיע לביה"ס ולתעד את הילדות שלי עם הנכדה המקסימה שלי נופר, זה נעים מאוד שהדור השלישי מגלה עניין בתולדות החיים שלנו.

נופר: נהניתי מאוד להקשיב לסבתא ולסיפורי הילדות שלה ובעיקר על אהבתה לכינרת.