מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אהבתי הראשונה בתל אביב הקטנה

רחל כילדה
רחל ואופירה
הסיבה שגרמה לפרידתי מאהבתי הראשונה

נולדתי בתאריך 6/11/34 בורשה אשר בפולין להורי יעקוב וציפורה ליכט. הוריי היו ציונים והחליטו לעלות לישראל שאז עדיין נקראה בשם פלסטינה. בשנת 1935 עלו הוריי יחד איתי תינוקת בת תשעה חודשים וביתם יחידה לארץ והתיישבו בעיר תל אביב.

בתקופת ילדותי גרתי אצל סבתי בגלל שאמי חלתה בשחפת והוריי החליטו להרחיק אותי על מנת שלא אדבק. סבתי הייתה אישה דתית ולכן נשלחתי לגן ובית ספר דתי. בבית הספר לבנות – מזרחי בתל אביב למדתי עד כיתה ד'. לאחר מכן כאשר חזרתי הביתה העבירו אותי הוריי לבית ספר ביאליק שהיה קרוב למקום מגוריהם – רחוב החשמל 10 בתל אביב.

בכיתה שלי למד גם השכן שגר איתי – דוד טוכמאייר. אנחנו ומשפחת טוכמאייר גרנו בדירה בת 3.5 חדרים – ב-2 חדרים+מטבחון גרה משפחת טוכמאייר ובחדר וחצי ומטבחון גרנו אני והוריי. שירותים ומקלחת היו משותפים לשתי המשפחות. בדירה זו גרנו שנים רבות עם אחותי שנולדה – 12 שנים אחריי ועם בעלי – זאב הירשפלד  שהצטרף לאחר שהתחתנו – עד אשר הוריי רכשו דירת 2 חדרים ברחוב נווה שאנן בתל אביב.

דוד טוכמאייר היה לי כאח – כל הזמן היינו ביחד בבית ובבית הספר עד סוף כיתה ח- התקופה היא לפני קום המדינה תקופת המחתרות כאשר בארצנו שלטו הבריטים- אשר כל הזמן הסתובבו ברחובות בכומתות האדומות וקראנו להם כלניות.

בנעוריי הייתי בתנועת השומר הצעיר. במסגרת הפעולות טיילנו בארץ ועשינו קומזיצים – מדורה סביבה ישבנו שרנו שירים כגון הפינג'אן, היו זמנים, היי הג'יפ ורקפת רקפת. כאשר סיימתי את בית ספר ביאליק בכיתה ח  עברתי לבית ספר תיכון מסחרי גאולה בתל אביב. בכיתתי למדה דרורה הלר אחותו של צביקה הלר – חברי ואהבת חיי הראשונה.

בגיל 15 לערך חליתי במחלת השחפת אשר נמשכה כשלוש שנים. למרות זאת שנים אילו היו היפות בחיי מבחינה חברתית.  היינו חבורה עליזה אשר בילתה בת"א של אז בשנות ה-50-60 במקומות כגון גן רינה (קולנוע פתוח), מוגרבי מגדלור, גן הדסה, מקומות שהיום כבר אינם.

באחד הימים בגיל 15.5 יצאתי עם חברותיי לקנות גלידה בגלידריה אשר הייתה בחוף הים בתל אביב מקום מפגש לצעירים.  צביקה הגיע עם חבריו לגלידריה, זיהה אותי כחברתה של אחותו והחל לשוחח איתי שיחה זו הייתה תחילתה של חברות נפלאה אשר נמשכה כשנה וחצי.

צביקה היה בן 17 כמעט כל יום הגיע לבית הוריי ויצאנו ביחד עם חברותיי או לבד לגנים שבסביבה – גן מאיר ברחוב קינג ג'ורג', גן החשמל ברחוב החשמל ולחוף הים לאכול גלידה. אני למדתי פקידות בבית ספר גאולה וצביקה למד חשמל. כסף לא היה, הבילויים היו צנועים והמפגשים התבססו על שיחות בעיקר. בילינו גם האחד בביתו של השנייה. היחסים של הוריו אליי היו טובים וכמו כן  גם יחסיהם של הוריי כלפיו הכל נראה טוב עד ש…..

יום אחד כאשר הקשר היה כבר רציני מאוד הגיע צביקה ובישר לי שהוריו מתנגדים לקשר בינינו עקב היותי חולה במחלת השחפת. הוריו אמרו שלא ישים את ראשו במיטה חולה. נעלבתי מאוד מדבריהם ונפרדתי ממנו.

תקופה קצרה לאחר מכן בשנת 1952 היכרתי את זאב הירשפלד בביתה של חברה. עולה חדש, צעיר, גבוה ורזה מאוד. התאהבנו ונעשינו חברים. זאב הגיע ארצה מהונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה עם עולים רבים שהגיעו ללא משפחה ובארץ לא היו לו מכרים. זאב התגורר לבדו, הצעתי לו לבוא ולגור אצל משפחתי וכך נקשרנו במשך שנתיים. היינו מאורסים ונישאנו בשנת 1954. לאחר הנישואים המשכנו לגור אצל אמי ואבי במשך שנתיים. לאחר מכן עברנו לגור באופן עצמאי לשכונת מכבי לדירה פיצפונת בת חדר ושירותים.

בשנת 1956 נולדה בתנו הבכורה אורלי ובשנת 1959 נולדה בתנו השנייה איריס. לאחר מכן עברנו למרכז מסחרי מול שוק עליה. בדירה זו נולדה ביתנו השלישית אופירה. בשנת 1977 עברנו לגור בערד למשך 5 שנים ואז עברנו לראשון לציון. מאז היכרותי עימו בשנת 1952 לא נפרדנו עד מותו בשנת 1993.

רחל- סיפור אהבה

הזוית האישית

אופירה תיעדה את הסיפור של רחל הירשפלד במסגרת השתלמות מורים של תעכנית הקשר הרב דורי בשלומי.

מילון

פלסטינה
שמה היווני-רומי של ארץ ישראל.

ציטוטים

”היינו חבורה עליזה אשר בילתה בת"א של אז בשנות ה-50-60“

הקשר הרב דורי