מאגר סיפורי מורשת

אהבתו של אלכסנדר

סבא אלכסנדר הוא איש מיוחד במינו: אדיב, נדיב, אוהב את הארץ, בעל חוש הומור מפותח. כל האנשים ששהו בקרבתו ישבו מוקסמים ממנו והופנטו מדבריו ומסיפוריו המרתקים.

סבא  אלכסנדר סיפר לנו כמה סיפורים מעניינים על חייו ועל אשתו יבגניה. .

סבא אלכסנדר נולד במרץ בשנת 1941 ולאחר 3 חודשים פרצה מלחמת העולם השנייה. אמא של אלכסנדר הצליחה להימלט מהנאצים וכך שרדה. אביו של אלכסנדר לא שרד הוא נהרג בידי הנאצים. בתום המלחמה אמו של סבא אלכסנדר חזרה לעיר מולדתה.

ההכרות

סבא אלכסנדר הכיר את אשתו לעתיד יבגניה בעיר לבוב, שבאוקראינה.

כשיבגניה עבדה בבית חולים בתור אחות בכירה  הוא התגורר עם הוריו בעיר נובוגרד- וולינסקי באוקראינה ומדי שנה נהג לבקר את חבריו בעיר לבוב שזו הייתה עיר תרבותית ושופעת ביופיה המרהיב!

חברתה של יבגניה, שהיא חברת ילדותו עבדה יחד איתה בבית החולים הראשי אשר בעיר.  כשהגיע לבית החולים לפגוש את חברת ילדותו פגש את יבגניה. מפעימת ליבו הראשונה הוא הבין, שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא הזמין אותה לסרט ובסוף הסרט ליווה אותה לביתה. כך הם בילו ונהנו מכל רגע נתון.

הצעת הנישואים

לקראת סוף השנה האזרחית הוא התחיל לחשוב על חתונה. כבר הזכרתי, שאלכסנדר היה בעל חוש הומור  אז הצעת הנישואין שלו הייתה לא שגרתית כלל. הצעת הנישואין עברה באופן יצירתי והצליחה בגדול.  לדבריו של סבא אלכסנדר, עוד לפני שפתח את פיו בהצעת נישואין אשתו קפצה משמחה ואמרה: "בוודאי אלכסנדר אני מסכימה!"

לאחר החתונה המשפחה נהגה לנסוע  לחופש בים השחור, כששם הם התחברו רגשית זו לזה. אחרי החופשה חזרו הביתה וכל אחד הלך לעיסוקו. לזוג המיוחד הזה נולדו שתי בנות – ילנה בתם הבכורה ואלינה הקטנה. הם גידלו את הבנות בחום, באהבה, בנחת ובאושר.

כשהיו חופשות היו תמיד נוסעים עם בנותיהם ועם חבריהם הקרובים. כך עברו שנים ואז התחילו להרוויח כסף וקנו בית גדול עם רהיטים עתיקים . הם חיו באושר ועושר רב, אך החיים באוקראינה לא היו פשוטים וכך צץ רעיון במוחו של אלכסנדר לעלות לארץ ישראל. יבגניה והבנות לא התנגדו לרעיונו של אלכסנדר, אלא תמכו מאוד. וכך והחלום התגשם.  העלייה למדינת ישראל הצליחה!

העלייה לארץ וקשיי הקליטה

בשנת 1991 עלו השניים לישראל.

הם הגיעו לארץ וכפי שכל עולה חדש היה צריך להתפרנס גם סבא אלכסנדר חיפש עבודה. תקופת ההסתגלות לא הייתה קלה. בעלייה הראשונה ארבעה דורות התגוררו בדירה אחת: אלכסנדר ואשתו, שתי בנותיו, נכדיו וחמותו. תקופת ההסתגלות הראשונה הייתה קשה ביותר. הקושי בשפה, לא היה להם בית קבוע, גרו בצפיפות רבה ובחוסר תנאים.  הרבה נפשות בשלושה חדרים,  לא הכירו חברים חדשים, החום הכבד והלחות הגבוהה – תנאי מזג האוויר השונים מאוקראינה. מכיוון שכל חייו שאף לעלות לארץ הקודש, כל הקשיים היו מזערים לעומת הרצון להקים בית בארץ ישראל. באופיו סבא אלכסנדר לא אוהב וגם לא רגיל "לנוח על זרי הדפנה" החלו החיפושים למצוא עבודה. הוא הצליח ללמוד באולפן  רק יומיים ואחר כך מנהל עבודה הציע לו עבודה דחופה בתור חרט. הוא שמח מאוד וכמובן החל לעבוד במקצועו. התנאים היו קשים ביותר: גג המבנה בו עבד היה עשוי ממתכת והתחמם, בעל הבית לא התכוון אפילו לקנות מאוור למיזוג המבנה, בתמורה לעבודתו הרוויח  50 שקלים ליום. באותן השנים זו הייתה משכורת נמוכה למדיי. אלכסנדר לא חיפש להתעשר, אלא רצה להיות מועיל למשפחתו ולמדינה. אלכסנדר היה שמח בחלקו ולכן המשכורת לא היוותה את החלק העיקרי בחייו.

לאלכסנדר 2 בנות, 4 נכדים ו 2- נינים. בתו הבכורה – ילנה גרה עם משפחתה בארה"ב ועובדת במרכז רפואי בתור מנג'רית (מנהלת). יש לה בת ובן ושני נכדים מדהימים. בתו הצעירה – אלינה בעלת תואר שני בהוראה. היא עובדת בתור מחנכת כיתות ג' -ד' בבית ספר יסודי  "כוכב הצפון".

הזוית האישית

לדבריו של אלכסנדר: "אני חי את חיי באושר ובשמחה. איני מצטער על מה שעברתי. אשתי ואני גרים בבית משלנו משלמים משכנתא, עוזרים לגדל את הנכדים, יוצאים לטיולים ונפגשים עם חברים והכי חשוב- אוהב את ארץ הקודש שלנו. לא מבקש דבר העיקר שיהיה שקט בארץ, שלא יהיו מלחמות ושנהיה בריאים, את השאר אפשר לקנות".