מאגר סיפורי מורשת

שמי איגור גנסן נולדתי ברוסיה (ברית המועצות) בשנת 1956. עליתי לארץ ישראל בשנת 1992, בגיל 36. החיים ברוסיה היו שקטים עד סוף שנת 1980. בזמן זה רוסיה נכנסה לאי יציבות כלכלית ופוליטית: השלטונות לא היו מצליחים לנהל את המדינה, לא היה מספיק מזון בחנויות, תורים גדולים היו בחנויות, הייתה אי שביעות רצון באופן כללי מהמתרחש במדינה. בזמן הקושי אנשים התחילו להתנהג בצורה לא נאותה. מאפיין האנשים במצב הזה הוא להאשים אנשים אחרים בבעיות שנוצרו, במיוחד את מיעוט היהודים. התחילו בעיות עם הילדים שלנו בבית ספר. ילדים התחילו לקרוא להם בשמות גנאי. התחילו שמועות על פוגרומים אפשריים ועוד. אבא של אחד מהתלמידים שלי בבית הספר שאני לימדתי בו היה קצין KGB. כאשר שאלתי אותו לגבי פוגרומים הוא ענה שאת המשפחה שלנו הוא מוכן להסתיר אצלו בבית. בתאריך מסוים שלפי השמועות אמור היה להיות בו פוגרום, אני עמדתי עם גרזן בלילה ליד הדלת כדי לשמור על משפחתי. באותו לילה החלטתי שאנו עולים ארצה.

נכנסנו למטוס בקור של -24 מעלות צלזיוס ויצאנו מהמטוס בבגדים חורפיים בפלוס C° 18. כאשר עלינו לארץ לא היה לנו כסף. גרנו בבית של אחותי (ז"ל) שהיה בחיפה. אני ואשתי עבדנו בהרבה עבודות כדי לפרנס את המשפחה, ולמרות שהיינו בעלי השכלה גבוהה לא יכולנו לעבוד בעבודות עם פרנסה גבוהה כיוון שלא ידענו עברית. אחרי כמה זמן למדנו לדבר ולכתוב בעברית. מצאנו עבודה עם פרנסה יותר גבוהה: אני עבדתי כמורה ואשתי נסעה לשנתיים לירושלים כדי ללמוד להיות אחות וחזרה רק בסופי שבוע. האהבה שלי הייתה למשפחתי ולארץ ישראל.

הזוית האישית

הנכדה אליסה: נהניתי מאוד להשתתף בפרויקט "הקשר הרב דורי" כיוון שזה מחזק את הידע שלנו על עבר משפחתנו ועל הקשר שלנו עם סבא. אני רוצה לאחל לסבי שימשיך ליהנות עמנו ולעזור לאנשים ושייהנה מכל רגע בחיים.

הנכדה יובל: נהניתי להשתתף בפרויקט "הקשר הרב דורי" מפני שלמדתי הרבה על העבר של סבא ומשפחתי. אני מאחלת לסבי שימשיך להיות בן אדם טוב שעוזר תמיד ושייהנה מכל רגע בחיים.