מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל בעיירה קטנה בברית המועצות במזרח הרחוק (לברית המועצות היה גבול מזרחי קרוב לסין), שם נולדתי לשני הורים אהובים ומקסימים. למרות שנולדתי במזרח הרחוק, כבר בילדותי, המשפחה שלי החליטה לעבור לאודסה, עיר באוקראינה. באודסה התחנכתי, סיימתי את בית הספר היסודי והתיכון בהצטיינות, והחלטתי ללכת וללמוד באוניברסיטה את נושא הפילוסופיה.

בשנה השנייה ללימודים שלי, בגלל שעברתי לאוניברסיטה יוקרתית יותר, אך עם זאת רחוקה יותר מהבית בו גרתי, התחלתי לנסוע בחשמלית לאוניברסיטה. יום אחד, אני חושבת שזה היה בחודש מרץ או אפריל ( סבא שלי אימת שזה היה בתחילת חודש אפריל ) עלה איתי לחשמלית פאצאן ( = בחור ) נחמד, סטודנט למתמטיקה, לימים סבא שלך. הוא התיישב לידי והתחיל לדבר, אבל אני לא הבעתי בו עניין מי – יודע – מה, וברגע שהגענו לאוניברסיטה, ירדתי והלכתי לפקולטה לפילוסופיה מבלי להגיד כלום. אך כנראה שיד הגורל התערבה, ואותו הסטודנט למתמטיקה, נסע איתי לאוניברסיטה באותה החשמלית גם ביום לאחר מכן, וכך גם ביום הבא, " ? ??? ???? " ( וכך הלאה.. )

 

לאחר זמן מה, באמת התחלנו לדבר ולהכיר אחד את השני, עד שבסוף אפריל ( התאריך המדויק הוא ה23.04.1970 ) יצאנו לפגישה הראשונה שלנו – סבא שלך לקח אותי למסעדה, ואחריה הוא ליווה אותי לביתי. נהניתי מאוד, ולכן המשכנו לצאת בקביעות וסבא שלך רק הקסים אותי יותר ויותר עם כל יום שעבר. אמנם יצאנו ביחד שנתיים, זמן יחסית ארוך, אבל סבא שלך היה ביישן מאוד, ורק לאחר כשנתיים הוא כרע ברך והציע לי להינשא לו, וכמובן שהסכמתי. 

 

בתאריך 19.08.1972, בהיותי בת 25, התחתנו באולם צנוע ששכרו לנו ההורים שלי בפרברי העיר. אני הייתי כבר בעלת תואר בפילוסופיה, וסבא שלך, שסיים תואר, הלך ללמד מתמטיקה בבית ספר במרכז העיר. אבל אני החלטתי שאני רוצה יותר, והמשכתי אל התואר השני בפילוסופיה, ובזמן שסבא שלך לימד, כשהבנו שאני בהריון עם אביך, הבנו שהחיים הולכים להיות רק יותר עמוסים.

 

 

בתאריך 10.02.1975, בשעת לילה מאוחרת, אבא שלך נולד, ואני, כאימא שצריכה לטפל בתינוק שזה עתה נולד, לקחתי חופשה של שנה מהתואר השני. המשכתי אותו רק יותר מאוחר וסיימתי אותו. ואם זה לא מספיק, החלטתי להמשיך אל עבר הדוקטורט, ביחד עם העבודה שמצאתי לעצמי כמרצה באוניברסיטה.

לאחר מספר שנים, כשאבא שלך היה בן תשע, דוד שלך קיריל נולד והעומס שלנו הלך וגדל. אומנם אבא שלך, היה תלמיד מצטיין ולכן היה לו זמן לקחת את אחיו לשחק בחוץ, אבל אני, בין בדיקת העבודות כמרצה, ובין הכנת הדוקטורט שלי, הייתי צריכה להאכיל את 3 הגברים במשפחה, מה שגרם לכך שלפעמים הייתי נרדמת בסלון בזמן בדיקה או כתיבה.

אבא שלך ודוד שלך הלכו ללמוד בבית ספר שבו סבא שלך לימד, ושניהם סיימו את בית הספר בהצטיינות, עם מדליית זהב ( בזמנו זה אמר שכל הציונים הם פיציורקי – חמישיות , משמע מעל 90 בימינו ) . לאחר שאבא שלך סיים את התיכון, הוא החליט שהוא רוצה לעבוד בתחום המחשבים, שהחל להתפתח באותה התקופה. אני כאימא, תמכתי בהחלטה שלו ואף רשמתי אותו למעיין אולפן שהיה לנו בשכונה, שנתן שיעורי הכנה בעברית לקראת עלייה לארץ, וכך כשאביך הגיע לארץ, הוא כבר היה עם רקע בעברית.

 

אבא שלך עלה לארץ בשנת 1991, והכיר את אימא שלך ויחדיו הם הקימו משפחה – אתה ואחותך הקטנה.

 

דוד שלך נשאר באוקראינה עד היום, אבל אנחנו החלטנו לעלות לארץ בשנת 2010 גם מכיוון שהרפואה בארץ מתקדמת מאוד, אבל גם כי התגעגענו לנכדים ורצינו לבלות אתכם יותר זמן. עכשיו כשרוב המשפחה פה, נותר לשכנע רק את דוד שלך לעבור לארץ ביחד עם אשתו וכל המשפחה תתאחד בארץ ישראל.

 

אודסה: "אוֹדֵסָה היא עיר נמל אוקראינית לחוף הים השחור, ומרכז מחוז אודסה. אוכלוסייתהּ מונה 1,080,000 נפש (נכון ל-2008), ובכך היא העיר הרביעית בגודלהּ (מבחינת האוכלוסייה) באוקראינה….

 

היהודים הגיעו לעיר במחצית המאה ה־19 כאשר העיר הייתה נמל חופשי (משוחרר ממכס) ועסקו בעיקר במסחר זעיר. הקהילה היהודית גדלה משמעותית עד כי ב־1897 הוערכה אוכלוסיית היהודים בכ־165,000 איש, 37% מהאוכלוסיית העיר, ובכך הייתה זו הקהילה היהודית הגדולה ברוסיה". ויקיפדיה