מאגר סיפורי מורשת

רקע לסיפור

אני נולדתי בשוודיה בזמן מלחמת העולם השנייה. ברחנו מדנמרק בגלל שהנצים רצו לקחת את כל היהודים למחנות ריכוז. רב הקהילה היהודית בדנמרק קיבלה ידיעה באוקטובר 1943 שהגרמנים רוצים לקחת את כל היהודים. הצלחנו לברוח, ההורים שלי אחותי ואני שהייתי בבטן של אימי, שטנו בספינת דייגים במיצר שבין דנמרק לשוודיה. היינו כשנתיים בשוודיה כפליטים.

בסיום המלחמה חזרנו בחזרה לדנמרק ושם גדלתי ולמדתי בילדותי. אני זוכרת שהיו ימים מאוד קשים ולא היה מספיק אוכל בחנויות, היה צנע. חלב היה מותר לקנות רק מי שהיו לו ילדים. בשר וירקות כמעט ולא היה אבל הסתדרנו.

אני זוכרת ששטנו עם אונייה לשוודיה לקנות אוכל ודבר אחד זכור לי שאני פעם ראשונה טעמתי קולה. קנינו גם בננות וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי בננות בחיים שלי, הבננות היו ירוקות ולא ידענו איך הם יבשילו אז שמנו אותם במרפסת (שם היה קר מאוד) והם לא הבשילו. ניסינו לטעום וזה לא היה טעים, בסוף זרקנו אותם.

אלה היו קצת זיכרונות ואני רוצה לספר על סבתא שלי, אמא של אבי.

סבתא שלי

אני זוכרת אותה כאישה מאוד זקנה. היא הייתה כל יום שישי במטבח הקטנטן שלה אופה חלות לשבת לכל המשפחה. אני זוכרת שאבא שלי היה בא לאסוף ממנה שתי חלות לשבת. היא הייתה גרה בחצר מאחורי בית הכנסת של קופנהגן שם היה דיור לזקני הקהילה היהודית. היה לה חדר קטן עם מטבח קטן מאוד מה שהיום נקרא סטודיו. אצלה הרבה פעמים היינו מתאספים לארוחות חג ולפעמים גם בשבת לחמין.

אני הייתי באה לבד לבקר אותה פעם בשבוע אחרי בית הספר ותמיד היא הייתה מכינה לי כל מיני דברים לאכול וביליתי אחר הצהריים אצלה. אני זוכרת שהיינו באים כל המשפחה לבית הכנסת בחגים ובמיוחד אני זוכרת את יום כיפור. הייתי בת 11. סבתא הייתה לבושה בבגד לבן ונעליים לבנות והייתה מתפללת כל היום בבית הכנסת. אני אמרתי לסבתא שאני רוצה לצום כמוה והיא אמרה "בסדר". אחרי הצהריים אני הייתי מאוד רעבה אבל לא אמרתי כלום. סבתא הסתכלה אלי ולחשה לי באוזן "יש בדירה שלי אוכל, תעלי למעלה ותאכלי משהו".

סבתא שלי הייתה מאוד דתייה ולמרות זאת הרשתה לי ללכת לאכול בזמן הצום. פעם ההורים שלי נסעו לחוץ לארץ ואני הייתי צריכה להישאר אצל סבתא, היה קיץ וסבתא רצתה שיהיה לי נחמד והחליטה לקחת אותי לשפת הים שאני אוכל להנות מהים ומהשמש. היא הייתה הולכת עם מקל ונסענו באוטובוס עד לשפת הים וזאת הייתה נסיעה של בערך חצי שעה.

הזוית האישית

יולי: אני מאוד נהניתי מהעבודה עם סבתא היה לי מעניין מאוד ואני חושבת שזה חיזק את הקשר שלנו ושעכשיו אני יודעת יותר עם העבר שלה.

סבתא נינה: אני כסבתא ליולי מאוד נהניתי לראות איך היא מסתדרת עם כל התוכן ואיך היא מקבלת את כל הסיפורים ואיך היא מבינה שפעם היו חיים לא קלים כמו היום.