מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה בשם לריסה. הוריה בחרו את השם משום שהשם מצא חן בעיניהם. כשסבתא עלתה לארץ בגיל 10, בבית הספר מחנכת הכיתה אמרה שבארץ צריך לבחור שם עברי. כיוון שהשם שלה מתחיל באות ל', אמרה המחנכת שיקראו לה לאה. רוב חייה של סבתא היא לאה ובכל זאת היא לא אוהבת את השם. יש עדין אנשים שקוראים לסבתא בשם לריסה.

סבא וסבתא שלי הכירו בעיר סולקוטה. אז זה היה ברית המועצות והיום העיר נמצאת בקירגיזיה. בגיל שבע, סבא עבר לגור בשכנות עם סבתא. הם למדו באותו בית ספר ושיחקו באותה שכונה. בשנת 1956 שתי המשפחות עברו לפולין. שם הם נפרדו.

כל משפחה עברה לעיר אחרת. משפחתו של סבא עלתה לארץ לעיר באר שבע. חצי שנה אחרי זה, סבתי עלתה לארץ והם התגוררו בחולון. הקשר בין המשפחות חודש. המשפחות של סבא וסבתא ביקרו אחד אצל השנייה ועד מהרה סבא התחיל לבוא לבקר את סבתא ללא משפחתו. ומשם הקשר הפך לאהבה ובהמשך לזוגיות ונישואים, שנמשכים עד עצם היום הזה, חמישים ואחת שנים. סבא וסבתא התחתנו בשנת 1967, הם היו כמעט בני 21.

לסבתא וסבא שלי נולדו שתי בנות: כרמית וקרן (אימא שלי).

לכרמית נולדו שתי בנות: אופק ואור ובן שחר.

לקרן נולדו שלושה בנים: נעם, רון ואסף.

כל המשפחה המורחבת מתכנסת בימי שישי אצל סבא וסבתא לארוחת ערב. כולם מאוד מחכים למפגשים המשותפים.

הזוית האישית

סבתא:

הפרויקט חשוב בעיני כדרך מעניינת של שימור הקשר והכרת העבר. היה מקסים לראות את פניו הזורחות של רון כשבאתי לבית הספר. הסיפורים שלי עינינו אותו גם מעבר למפגש הכיתתי. בעיני זו למידה משמעותית ביותר. אני חושבת שזו יוזמה מבורכת.

רון: למדתי דברים חדשים שלא ידעתי, על החיים של סבא וסבתא בעבר. היה גם מאוד מעניין לשמוע סיפורים של חבריי לכיתה וסבתות והסבים שלהם. המפגשים עם סבתא חיזקו עוד יותר את הקשר החזק הקיים בינינו. שמחתי להיות חלק מפרויקט "הקשר הרב דורי" כיוון שלא היתה לנו אף פעם מסגרת של מפגשים מיוחדים ומעניינים כמו אלה עם סבתא וקצת לצאת מהשגרה של הלימודים הרגילים.

*כשאח שלי ואני היינו קטנים מאוד היה לנו ספר של מיריק שניר "מאה של סבתא לאה". אז לסבתא לאה קראנו סבתא מאה כמו בספר.