מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ולריה אושרוביץ, נולדתי בשנת  1950 בברית המועצות להורי ארנקה (רחל) וגיבור (גבריאל) רות ז"ל. יש לי שלושה אחים: איבגני, גיזלה וברטה, אחי איבגני הבכור, אני אחריו ,לאחר מכן נולדו גיזלה וברטה.

משפחתי הגרעינית

התחלתי את לימודי כמיילדת מיד לאחר שסיימתי את לימודי התיכון שלי, אמי תמיד רצתה שאלמד להיות אחות מוסמכת ולכן תמיד ידעתי שזה הייעוד שלי. ניגשתי להירשם ללימודים ונאמר לי שהקורס לאחיות לא יפתח בקרוב ולכן, אם אני רוצה, יש קורס משולב של מיילדת ואחיות. ביקשתי לדעת מה ההבדל ונאמר לי שמיילדות יכולות להיות גם אחיות אך אחות לא יכולה להיות מיילדת ללא הכשרה, והקורס יהיה ארוך יותר בחצי שנה. כמובן שהסכמתי ונרשמתי. במהלך לימודיי הכרתי את בעלי יצחק בברית המועצות בחתונה. באותה תקופה היה נהוג להכיר יהודים באירועים, וגם אני הכרתי את יצחק בחתונה למרות שאני לא ידעתי מי היו החתן והכלה. לאחר שלושה חודשים החלטנו להתחתן. החתונה נערכה בברית המועצות בעיר ברגובו במסעדה בשם "אבן לבנה". לאחר החתונה עברנו להתגורר יחד עם הורי.

ביום נישואינו

עבדתי כאחות מוסמכת בבית חולים בברית המועצות. לאחר שנה נולדה בתי יהודית. לאחר הלידה, משפחתי ואנחנו החלטנו לעלות לארץ, השלמנו טפסים כדי למסור למשטרה והמשטרה דאגה להעביר לשגרירות לצורך קבלת אישור. עלינו לארץ בשנת 1973 יחד עם הוריי, אחותי ברטה שהייתה רווקה, בעלי יצחק ובתי יהודית. כשהגענו לארץ התגוררנו בתל אביב ברחוב נחלת יצחק. רציתי מיד להתחיל לעבוד כמיילדת אך התבקשתי לעשות השלמה ללימודים, ולשם כך שלחו אותי לבית חולים 'אסף הרופא' להמשך לימודים לצורך קבלת הדיפלומה. בזמן מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, התחלתי לעבוד בבית החולים 'הקריה' כאחות. שם עבדתי שלוש שנים עד שנת 1976, לאחר שלוש שנים החלטנו לעבור דירה לנתניה וכך הגעתי לבית-חולים לניאדו, מיד כשנפתח.

אני בעבודתי

במהלך השנים נולדו ילדיי הנוספים: טלי ודוד. למשפחה המורחבת הצטרפו תשעת הנכדים המקסימים שלי (ליהיא, רומי, מיקה, שגיא, גל, שחף, שי, יונתן, ויהלי בחודשים הקרובים בע"ה יצטרף נכד נוסף …)

לימודי מיילדות אמנם דרשו ממני הכשרה ארוכה, אבל אני חייבת לציין שמדובר באחד המקצועות הקסומים ביותר: הרגע שבו יוצא התינוק לאוויר העולם מרחם אמו – הוא הרגע שבו מתחילים חייו בעולם הזה, ללא ספק להיות מיילדת זאת חוויה משמעותית, ואם תחשבו לרגע  – תבינו שהמגע הראשון של כולם עבר דרכי. כיום לאחר 40 שנות עבודה יצאתי לפנסיה בשמחה גדולה. אני ממשיכה לפגוש נשים וילדים שזכיתי ליילד, כמובן שאני ממשיכה את דרכי כאימא וסבתא ואפילו חזרתי לספסל הלימודים בכיתת הוותיקים בבית-הספר טשרניחובסבקי, בנתניה.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

התלמידה ליאור: נהניתי להכיר את ולריה ולהשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. המפגשים היו קצרים, עניינים ומהנים. המפגש יצר בינינו קשר וגרם לי לחוות יחד את סיפור חייה של ולריה. גם אימא שלי תמיד אומרת לי שהמקצוע מיילדת ממש מתאים לאישיות שלי, אולי אימא שלי צודקת.

המספרת ולריה: אני שמחה להיות חלק מתכנית הקשר הרב דורי, כמו כן שמחתי לספר את סיפור חיי בקצרה ולהכיר את ליאור מרק תלמידת שכבה י' בבית ספר טשרניחובסקי, נתניה. כמו כן אני שמחה להיות חלק ממשפחת טשרניחובסקי שמקבלת אותנו הגמלאים בחום ובאהבה ומעשירה את עולמנו ומחזירה אותנו לספסל הלימודים.