מאגר סיפורי מורשת

סיפור של סבא עוזי, כפי שסופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי:

נולדתי בשנת 1934 לפני מלחמת העולם השנייה, לכן לא הייתי בגן אלא רק תקופה קצרה בלבד ולמדתי מעט מאוד בבית הספר. כל זה בגלל שהיה מסוכן לצאת מהבית, לעתים היינו צריכים לעזוב את הבית ולהיות במקומות מסתור, כל שלא היו לנו חיים מסודרים. לאחר המלחמה הייתי בן 11, התחלתי לשמחתי ללכת לבית ספר ואחרי כמה שנים עלינו עם אנייה לארץ ישראל. ארץ ישראל של אז הייתה מאוד ענייה וריקה מאנשים, לכן העולים הרבים שהגיעו לארץ שוכנו באוהלים. כמובן לא ידעתי את השפה ולא היו בתי ספר, וכולנו נאלצנו לעבוד. אחד הדברים שאהבתי בילדותי ובבגרותי הייתה קריאת ספרים, כל ספר, ובמיוחד סיפורי מסעות. תמיד חלמתי על הפלגות בים לארצות רחוקות. אחרי שחרורי מצה"ל הצלחתי למצוא עבודה על אנייה ישראלית בתור מלח.

ההפלגות לחו"ל הקסימו אותי עוד יותר, ואחרי זמן מה החלטתי לבחור במקצוע הימאות ולהיות קצין, ואז גיליתי שבדרך להגשמת החלום יש הרבה מכשולים: אי ידיעת השפה עברית, אנגלית וחומר לימודים כללי, לכן החלטתי להתגבר לבד על המכשולים ובמשך 3-4 שנים למדתי על האנייה בזמני הפנוי והשלמתי את כל החסר: חשבון, כימיה, פיזיקה, הנדסה, אנגלית ועברית. עמדתי במבחנים והתקבלתי ללימודים במכון ללימודי הים בעכו ועברתי בהצלחה את כל המבחנים.

בגיל 35 המתנתי לרב חובל על האנייה אשדוד. בתקופה זו הכרתי את סבתא חני שהייתה חיילת. במהלך שירותה הכרנו ולאחר השחרור נישאנו. מיד אחרי החתונה הצטרפה אלי להפלגות ברחבי העולם. בין לבין נולדו לנו שתי בנות: מיכל היום (ספיר) ומירב היום (המאירי). אחרי כמה שנים נשלחתי לשליחות של 6 שנים לאיטליה ולאחר מכן להונג קונג ל-6 שנים עד ליציאה לגמלאות.

מוסר השכל סיפור חיי הוא: אין דבר העומד בפני הרצון.

הזוית האישית

הנכד ארי: סבא היה לי כיף ממש איתך ואני אוהב אותך. אני מאחל לך אושר ובריאות, שיהיה לך מה שתרצה, באהבה ארי.

סבא עוזי: התכנית היא רעיון נפלא, תכנית מעולה, נהניתי מאוד מכל מפגש, שמחתי מאוד להשתתף בתכנית. תודה רבה.