מאגר סיפורי מורשת

על סבתא זהבה

שמי זהבה, נולדתי במרוקו ועליתי בגיל שנה לארץ עם אניית נגבה.

קוראים לאימא שלי פירחה ולאבא שלי אבנר.

למדתי וגדלתי בחיפה. למרות שגדלתי בבית דתי ולמדתי בבית ספר של אגודת ישראל, התעקשתי להתגייס לצבא והייתי חיילת ראשונה במשפחה. לאחר שהתחתנו, עברנו לגור בעיירת פיתוח מגדל העמק ואנו גרים בה עד היום. יש לנו שלושה בנים וחמישה נכדים מקסימים, השישי בדרך…

האהבה האסורה

צעירים היינו! יצאנו כחבורה לסרטים ולים ולימים התחלנו לצאת כזוג. הוא חיל בחיל האוויר ואני חיילת בשרות המשטרה. טלפון בבית לא היה אבל הבחור היה רומנטיקן, עומד מתחת לבית ומחכה להעביר לי מסר ותמיד עם פרח או בושם או שוקולד. כך יצאנו תקופה מבלי שהמשפחה שלו תדע. בטיולים ברחובות חיפה השתדלנו שלא להיות באזורים שעלולים היינו לפגוש משהו מהמשפחה. כל זאת כדי שאמא שלו לא תדע, כי אחיו היה גיסי והוא נשוי לאחותי שלא אהודה על חמותה. בסופו של דבר, סיפרנו לאחיו שהוא גיסי והוא עודד את הקשר. בשמחות משפחתיות היינו כמו שני זרים כדי שאחרים לא ידעו. עבר הזמן, היינו זוג נאהבים שנפגשים לעתים כשהצבא  משחרר את החייל. בהמשך הייתה מלחמה קשה וניתוק של כמה חודשים, רק תקשורת באמצעות מכתבים כי בזמננו לא היה פלאפון.

נסענו הרבה, טיילנו הרבה ובילינו בעיקר בבתי קולנוע בכל מרחבי חיפה. יום אחד, טיילנו להנאתנו ברחוב הרצל ומולנו מגיחות אמא שלו ושלושת אחיותיו עם תדהמה על פניהם ופחד רב בלבנו. לא היו צעקות או קללות רק מבט זועף. וכך אמא שלו התחילה לנסות להשפיע שניפרד ואנו המשכנו לצאת ולבקר אחד אצל השני. כולם כבר ידעו אולם זה לא השפיע עלינו. ביום שישי אחד הוא אמר את המשפט: "חבל שלא נוכל להתחתן" וכך נפרדנו.

למחרת, במוצאי שבת, הלכתי למועדון 120 בחיפה והכרתי את איציק, שהוא בעלי ואבי ילדי עד היום. לימים, אמא שלו פגשה את אבי ואמרה לו שהיא מצטערת שלא הרשתה לו להתחתן איתי. המסקנה שלי לחיים היא לא להתערב בהחלטות של אנשים אחרים. לזכותה של חמותי יאמר שלא שינה לה מה מוצאי, העיקר שאנו יהודים.

הזוית האישית

זהבה: חוויה כפית לשבת ביחד למדנו המון אחד על השני נהנינו ביחד והעיקר תומר לא בתוך הפלאפון כמו כל שבת כשהם באים לבקר.