מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

סבתא נולדה במרוקו בעיר פס ועלתה לארץ ישראל כתינוקת בת שלוש בשנת 1950 באנייה לישראל. סבי מספר שהייתה סערה בים, בדרך לארץ. וחגרו אותם בחגורות הצלה. הורידו אותם בסירות מים, ישר נעצרה הסערה. סבתא הייתה בגן נווה בעובד פורייה, בכיתה א' למדה בבית הספר ממלכתי דתי בנווה עובד פורייה, ותיכון בבית יעקב שבטבריה.

לסבתי חגגו יום הולדת ראשון בארץ, שהייתה בת ארבע. עם ארבע בנות חגגו הם בת מצווה בבית כיבוד קל לא מיוחד. המשחק האהוב על סבתא היה קלס, חמש אבנים, חבל. וצבע אהוב שלה הוא אדום הכי אהוב על סבתא. סבתא וחברותה אהבו מאוד לשבת עם אבא של סבתא (סבא רבא שלי), ולשמוע סיפורים שסיפר להם. סבתא הייתה חברה של אחות של סבא, וכך סבא וסבתא הכירו. שסבא היה חייל וסבתא בתיכון. בתאריך 6776 התחתנו סבתא וסבא. סבתא הייתה בת 18 וסבא בן 21. את יאיר דודי הבכור סבתי ילדה בשנת 1968.

סבי היה בצבא קבע וסבתי הייתה עקרת בית. סבתא הייתה גננת. הכסף שהיה אז בשימוש נקרא: לירה וגרוש. שסבתא הגיעה לארץ, אימא שלה ילדה את אחותה. לסבא יש 10 אחים ואחיות (אחד מהאחים יש לו ילד זמר, אחיין של סבי קוראים לו מור אלקיים) ולסבתא יש ארבע אחיות. סבא וסבתא חיו בקצרין 41 שנה (עדין הם גרים בקצרין). במשך השנים הם עברו שני בתים. כיום סבתא ציירת, מפסלת, וסבא לומד תורה.

הסיפור מתחיל כך, סבא נולד במרוקו בעיר פס ושם למד בחידר, תלמוד תורה, עד שהוריו החליטו לעלות לארץ ישראל. ההחלטה שלהם הייתה בגלל שהערבים התנפלו על היהודים והציקו להם. סבי וסבתי אהבו את מרוקו מאוד. סבא מאיר הכיר את סבתא שולה במושב נווה עובד פוריה. הוריו עלו לארץ ישראל באותה אנייה וגרו בנווה עובד פוריה. בשנת העלייה לארץ סבתא הייתה בת שלוש וסבא היה בן שמונה. סבתא הייתה בגן וסבא היה בבית ספר. אחר כך הם למדו באותו בית ספר ממלכתי דתי ביישוב פוריה. סבתא למדה באותה כיתה יחד עם אחות של סבא והן היו חברות. כשסבא היה חייל בצבא הוא הכיר את סבתא. סבא וסבתא התחתנו וגרו בישוב נווה עובד פוריה. אחר כך הם עברו לעיר צפת וגרו שם בדיור צבאי, למה? כי סבי שרת בצבא בקבע בהמשך נולדו הילדים והם עברו לגור ליד הבסיס בו סבא שירת בגולן.

כיום יש לסבתי וסבי חמישה ילדים והמון נכדים ואפילו נינה אחת. לסבתי יש כמה וכמה כישרונות היא ציירת, מפסלת וסבתא אהובה על כולם. סבי לומד תורה ומלמד את הנכדים וגם הוא סבא לתפארת.

הזוית האישית

אילה: תודה לסבתא ששיתפה אותי בסיפורים שלה והגיעה לבית הספר שלי.

סבתא שולה: נהנתי לספר לאילה את סיפור ילדותי, ולבלות איתה במפגשי תכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר ובסיור בבית התפוצות.