מאגר סיפורי מורשת

היום אני רוצה לספר ספור אחר, של ילדה תל אביבית, שאהבה טבע בזכות משה מדליה, המורה לטבע בבית הספר היסודי, ממייסדי תזמורת המנדולינות בכפר הילדים "שפיה".

מאלבום ילדותי בגיל שנה

לבית ספר תיכון, "תיכון עירוני א'", הגעתי ללמוד במזל רב, וזאת בזכות העובדה, שזכיתי לסטיפנדיה (מלגה). הלימודים בבית הספר התיכון אז לא היה לימודי חובה ולהורי לא הייתה אפשרות כספית לממן את לימודי בתיכון.

כבר בכיתה ט' פנה אלי אחד החברים ושאל אותי אם אני רוצה להיות בין המייסדים של "אגודת צעירים חובבי חי" מיד גייסתי למשימה עוד מספר חברות, כך שמנינו כעשרה צעירים. צריך לזכור שחברים אחרים בגילנו בכיתה הלכו לתנועות נוער (אני נאלצתי לעזוב את התנועה, כי לא התחייבתי להמשיך בהגשמה, כלומר ללכת להכשרה וליישב קיבוץ חדש) או בילו בחברות "סלוניות," שם יצאו בלילות השישי למועדונים והשתתפו בריקודים סלוניים.

אנחנו רצינו ליצור משהו חדש!

"אגודת צעירים חובבי חי – אצח"ה"

אנו נערים ונערות תלמידי כיתות ט' של בית הספר תיכון עירוני א' בתל-אביב נפגשנו פעמיים בשבוע, באמצע השבוע וביום השישי כדי לשמוע הרצאות בנושאים ביולוגיים שהכינו החברים שלנו. הייתה לנו פינת חי שהוקמה על אחד הגגות של החברים שלנו (אביו היה בעל הבית). בה היו נחשים אפילו ארסיים, ציפורים בשובך ענק ויונקים כמו ארנבות, חזירי ים – שרקנים ועוד. יום יום היינו מנקים בתורנות את פינת החי. ניקוי הגג היה חובה!

לווי, הדרכה וחיזוק קיבלנו מהמכון הפדגוגי ביולוגי ע"ש הדוד יהושע (מרגולין), ששכן ברחוב יהודה הלוי 12 ליד בית המשפט של העיר תל אביב, היו בו פינת חי וגן בוטני קטן, המכון הוא שהווה את הגרעין ליסוד הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב.

בימי שבת השכם בבוקר (שלוש או ארבע לפנות בוקר)  יצאנו לסיורים להכרת הטבע ובמיוחד לשמוע ציוץ ציפורים וללמוד לזהות אותן בשמן. "הנשק" שליווה אותנו היה משקפת שדה, מגדיר לצמחים ולציפורים. בחופשת הקיץ יצאנו למחנה עבודה בקיבוץ חולתא, חמישה ימים עבדנו בבציר ענבים ובקטיף תפוחי עץ (הביתה הבאתי מזוודה מלאה בתפחי עץ, פרי נדיר ביותר אז לשמחת בני ביתי), ביום השישי והשבת בילינו בסירה על אגם החולה וחקרנו את החי והצומח בו. צריך לזכור שבמזרח החולה ישבו הסורים. (הייתה סכנה תמידית, שלא ננחת בחוף הסורי, או חלילה יצלפו עלינו).

כמעט רוב חברי האגודה שימשו בבגרותם כדוקטורים ואחרים כפרופסורים במקצועות הקרובים למדעי הטבע. מאהבת הטבע בגיל כה צעיר ובדבקות במשימה, הדרך להיות בין מייסדי החברה להגנת הטבע הייתה קצרה וברורה. כסטודנטית צעירה פנה אלי אמוץ זהבי מי שהיה  יחד עם  עזריה אלון, ממייסדי החברה להגנת הטבע ושאל אם אני מוכנה להיות המזכירה של החברה שהוא ועזריה אלון יסדו. התפקיד כלל: גיוס חברים לחברה תמורת דמי חבר שנתיים בסך שתי לירות (להיכנס לבתים של אנשים אמידים ולשכנע אותם לתרום), עריכת טיולים – הראשון היה לימת החולה, ולערוך כנס של החברה באילת מלווה בטיולים בסביבה לבאי הכנס ועוד..

כיום החברה להגנת הטבע היא בעלת מוניטין עולמי שתפקידה שמירת הטבע והסביבה, דאגה לשמירת פרחי הבר, הקצאת שטחים לשמורות טבע עריכת טיולים וחינוך הנוער לאהבת הארץ והטבע. לחברה עשרות בתי ספר שדה הפזורים בארץ מדן ועד אילת.

אני גאה ביותר שהייתי בין אלו שתרמה לחזון שאז נחשב דמיוני, ובמשך הזמן  קרם עור וגידים והפך לחלק בלתי נפרד מהחברה והנוף הישראלי, עד כך שאיננו  מבינים איך אפשר אחרת.

הזוית האישית

סיפורה של פוריה דבדבני תועד על ידי דוד גולדשטיין ומיכאל גולדברג במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.