מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבקת הקסמים שהחזירה לאבי את אימי

פאס עיר הולדתי
מלון ספורט באילת- מקום עבודתי
התרת הנדרים שלו סללה את הדרך לנישואי

<?xml encoding="UTF-8">שמי דינה שטיינבאום, נולדתי בשנת 1948 בעיר פאס שבמרוקו להוריי מכלוף-מיכאל דהן ומסעודה – מזל לבית אלחיאני. הורי נועדו זה לזו עוד בילדותם. הייעוד נקבע על-ידי סבתא פריחה, סבתי מצד אמי, שגידלה את אבי בילדותו אחרי שהתייתם מאמו, גם שמה היה פריחה והיא נפטרה בעת לידת אחיו. כל היהודים בפאס התגוררו ברובע היהודי ה"מלאח" והיו ערבים זה לזה.

לאחר שהוריי נישאו נולדו להם שמונה תינוקות וכולם נפטרו בינקותם. אמי שבורת הלב ביקשה להיפרד מאבי ועזבה את הבית, היא עברה לעיר אחרת ועבדה כטבחית בביתה של משפחה עשירה.

השנים חלפו, אבי נישא לאישה אחרת, שלא הצליחה ללדת ילדים. אבא התגרש ממנה והלך להיוועץ ברבנים. בהמלצתם ובברכתם כתב אבי מכתב לאמי ומסר אותו בידי שליח. מספרים שכאשר פתחה אמי את המכתב התפזרה באוויר אבקת קסמים שכישפה אותה והניעה אותה לחזור לבית אבי.

הוריי נישאו בפעם השנייה וטופלו על-ידי מיטב הרופאים בעיר פאס. הטיפולים עזרו ואמי הרתה אותי.

בתקופת ההיריון בורכה אמי על-ידי הרב מסעוד אבו-חצירא אביו של הבאבא סאלי. ההיריון עבר בשלום ובשנת 1948 נולדתי. עם לידתי נדרה אמי נדר להשיא אותי בבגרותי לבן דודי. השכנים יעצו להוריי למכור אותי למוסלמית שתגדל אותי ובכך להבטיח את חיי. הוריי מסרו אותי ובמשך חמש שנים גדלתי בביתה של המוסלמית שהתגוררה בסמוך להוריי. בהגיעי לגיל חמש פדו אותי הוריי מידי המוסלמית. באירוע הפדות שנקרא בערבית "ג'יללה", נערכה סעודה גדולה וצעירות מוסלמיות רקדו עד אובדן החושים. הוחזרתי לבית הוריי ובינתיים נולדו לי שלוש אחיות, פאני, מרסל ואליס.

את סבי מצד אמי, סבא מסעוד לא הכרתי מפני שנפטר סמוך ללידתי, הוא היה סוחר תבלינים. סבי מצד אבי, סבא יוסף עבד כקצב. הייתי בת ארבע כשהוא נפטר בשיבה טובה בהגיעו לגיל מאה ועשרים. רק סבתא פריחה, סבתי מצד אמי נותרה ללוות את משפחתנו וממנה יש לי זיכרונות טובים. מבית הוריי בפאס, אני זוכרת את דלת הבית הצבועה בכחול ואת מקוש הנחושת שהיה בצורת יד.

העלייה לארץ

עלינו לישראל בשנת 1955בהיותי בת שבע. הפלגנו באנייה "ג'רוזלם" לצרפת ואחרי שלושה חודשי המתנה המשכנו במסע והפלגנו לישראל. בהגיענו לנמל חיפה קיבלו אותנו פקידי הסוכנות שרצו לשלוח אותנו לכפר יובל בצפון, אך אמי לא הסכימה וביקשה שישכנו אותנו בבאר שבע, מקום מגוריו של אחיה. אני זוכרת שנסענו במשאית במשך שבעה ימים ושבעה לילות, הדרך היתה ארוכה.

שיכנו אותנו במעברת באר שבע, האזור היה שומם, מסביב למעברה היו גבעות חול וטרשים. המדינה היתה בחיתוליה והימים ימי הצנע וקיצוב מזון. לפני שעלינו לארץ קיבלו הוריי עדכון מאחיה של אמי על המצב הקשה השורר בישראל. הודות למידע הזה, הוריי נערכו והביאו עמם כסף רב, זהב וגם בשר מיובש שאמי טרחה על הכנתו.

אבי ואמי נשלחו לעבוד בנטיעות מטעם קק"ל. הקליטה וההתאקלמות בארץ, לא היתה קשה עבורנו, הבנות, אני התחלתי ללמוד בבית-ספר דתי, "בית יעקב" ואחריי למדו שם גם אחיותיי. אחת החוויות שאני זוכרת מהשנים הראשונות בארץ, היא חווית מלחמת סיני. בין השיכונים של המעברה נסע רכב שהודיע ברמקול: "חשיכה". כדי לבצע את ההנחיות כיסינו את החלונות בשמיכות.

בית הוריי באחד הימים נפצע אבי במהלך העבודה והחלמתו ארכה זמן רב, אמי המשיכה לעבוד וסבתא פריחה שמרה עלינו כשאמי נעדרה. בהיותי בת עשר חלתה אמי וחלק גדול מעבודות הבית נפל על כתפיי הצעירות. למדתי ממנה לבשל, לכבס ולטפל באחיותיי ובאחי יוסי שנולד בארץ ואחר כך גם באחותי התינוקת שושי.

משסיימתי את כיתה ח' התחלתי ללמוד בסמינר למורות וגננות. אחרי שנה פרשתי כי רציתי ללמוד פקידות. לימודי הפקידות היו קצרים יותר מלימודי ההוראה ולי היו תוכניות להתחיל לעבוד בהקדם האפשרי. נוסף על לימודי הפקידות בבית ספר "עמל" למדתי גם ספרות.
בשנים הללו התנהלו חיי המשפחה שלנו על מי מנוחות, אבא שלי אהב לעזור לאנשים וזכה להערכה ולכבוד, אמא שלי ניהלה את הבית ודאגה לכולנו, לקראת החגים נהגו הוריי לשחוט כבש ואמי הכינה מאכלים מיוחדים וטעימים.

לא התגייסתי לצה"ל מטעמי דת וגם מפני שאבי לא הסכים שבנותיו תתגייסנה. בגיל עשרים עברתי לגור בערד, שכרתי חדר עם חברה ועבדתי בתור ספרית במספרה שנתנה שירות לגברים ולנשים.

נישואים והקמת משפחה הכרתי את יעקב בעלי באמצעות אחד הספרים במחלקת הגברים. בימים ההם עבד יעקב בערד כקבלן. הקשר בינינו התהדק והאהבה פרחה. יעקב ביקש את ידי, אך אמי התנגדה לנישואינו בגלל הנדר שנדרה בלידתי להשיא אותי לבן דודי. בעקבות הלחץ מצד אמי, נאלצתי להתארס עם בן דודי. אהבתי אותו כאח, הרי גדלנו באותו בית, אבל לא יכולתי לחשוב עליו כבעלי בעתיד. לאחר זמן מה, ביקשתי ממנו לעזור לי להתיר את הנדר. הצעתי לו לומר לאמי שאינו מעוניין לשאת אותי לאישה. הוא הבין ללבי ונענה לבקשתי.

הנדר הותר והדרך לנישואיי עם יעקוב נסללה. 
יעקב ואני נישאנו בשנת 1970 בבית הוריי. לבשתי שמלת חתונה ששאלתי מבת השכנים ולאחר האירוע שנחוג בחוג המשפחה חזרנו לערד. גרנו בדירת עמידר, שנינו עבדנו. כעבור תשעה חודשים נולדה בתנו הבכורה גלית. אחרי גלית נולדו הבנים איל ועופר. בתחילה היו לנו חיי נישואים טובים, בהמשך עלו נישואינו על שרטון. יעקב ואני נפרדנו. נשארתי בערד עם הילדים ואילו יעקב, עבר לאילת ועבד במלונאות.

המעבר לאילת

הגעתי לאילת בשנת 1978 בהזמנתו של יעקב, לחופשה עם הילדים. חלפו שש שנים מאז שנפרדו דרכנו והחופשה עברה על כולנו ברוח טובה. כאשר התכוונתי לשוב לערד התברר לי שיעקב רשם את הילדים לגנים ולבית הספר באילת.

החלטנו שנעשה ניסיון לשוב ולחיות יחד לתקופה ונראה לאן יובילו הדברים בהמשך. מאז אני גרה באילת. זכור לי שבאחד הימים הלכתי עם הילדים לים, הצטיידתי באוכל ובשתייה. בילינו על החוף ובמים והילדים ביקשו שאקנה להם ארטיקים. התשלום על הארטיקים רוקן את הארנק שלי ולא היה לי מספיק כסף לחזור איתם באוטובוס לבית בעלי. חזרנו ברגל בחום הכבד וטעינו בדרך במשך שעה ארוכה.

כשהגעתי לאילת עבדתי כחדרנית בבתי מלון. בשנת 1984 התחלתי לעבוד כצ'קראית (קופאית) במלון "נפטון", אחרי כשנתיים עברתי למלון "ספורט" של רשת ישרוטל. עבדתי חמש שנים כצ'קרית, לאחר מכן עבדתי במשך עשר שנים כמנהלת חדר אוכל עובדים במלון "ספורט". בשנת 2000 יצאתי לפנסיה מוקדמת.

ההישגים שלי אני יכולה למנות הישגים אחדים שהצלחתי להשיג בחיי; ההישג הכי גדול מבחינתי הוא, שהצלחתי כאם חד-הורית לפרנס את הילדים ואת עצמי בלי להזדקק לעזרה מאף אחד. הטיפול בילדים לא היה לי קשה, אני טיפוס חזק, אני "ג'דאית" חזקה באופיי ותמיד אופטימית. תכונות אלה עמדו לזכותי בעבודה ובחינוך הילדים. גלית גרה באילת, עובדת כמנהלת חנות ב"אריסטו שמאט" ומגדלת את אדיר ודניאל, תאומים בני שש-עשרה וחצי ואת אדר התינוקת. אייל גר בפתח תקווה, עובד כקבלן משנה נשוי ואב לדן, רון, יהונתן ושירה.

עופר נשוי ואב למלאכי ואבישג. החיים לימדו אותי הרבה, כל אבידה ופרידה גרמו לי להתבגר לפני הזמן, אני דעתנית, חשוב לי להשמיע את דבריי במיוחד כשלדעתי אני צודקת.

את זמני הפנוי אני מעבירה באירוח ובהתנדבות. למדתי לשמוח ולראות את חצי הכוס המלאה של החיים. אני מבקרת במועדון 50+ במתנ"ס יעלים ומשתתפת בפעילויות.  בעברי התנדבתי כ "סבתא גן" , בנוסף אני מתנדבת במסגרת מועדון 50+ וגם עובדת בהתנדבות בחנות יד שנייה של רשת ישרוטל. ההתנדבות מעניקה לי תחושת סיפוק על היכולת שלי לעזור לאחרים. אני אוהבת לארח את בני המשפחה ואת חברותיי ואוהבת לבשל לכולם.

אני מאחלת לעצמי ולמשפחתי ולכל עם ישראל רפואה שלמה, פרנסה טובה ושהקדוש ברוך הוא יבטל גזירות מעם ישראל. אני מאחלת לעצמי להמשיך בדרכי ולהנות ממשפחתי, ילדי, נכדי ובעזרת השם אזכה גם לנינים ונינות.
העשרה
מלאח: "שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו,המלאח הראשון הוקם בעיר פאס בשנת 1438 מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש ובמקנס".
מעברה: "המעברה היתה ישוב זמני לעולים לישראל בשנות ה-50 של המאה העשרים. המעברות הוקמו בסמיכות לישובים ותיקים, בתי המגורים במעברות היו דלים ביותר. סוגי המבנים שהיו נפוצים במעברות אוהלים, פחונים, אזבסטונים וצריפים".
קק"ל: "קרן קיימת לישראל נוסדה כארגון ציוני בשנת 1901 לאיסוף כספים ליהודי התפוצות עבור רכישת קרקעות והכשרתן להתישבות יהודית בארץ ישראל. מקור השם הוא ממסכת פאה פרק א'" אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".
תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ה
מדריכה יישובית נחמה כהן

 

מילון

מלאח
שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו,המלאח הראשון הוקם בעיר פאס בשנת 1438 מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש ובמקנס.

מעברה
המעברה היתה ישוב זמני לעולים לישראל בשנות ה-50 של המאה העשרים. המעברות הוקמו בסמיכות לישובים ותיקים, בתי המגורים במעברות היו דלים ביותר. סוגי המבנים שהיו נפוצים במעברות אוהלים, פחונים, אזבסטונים וצריפים.

קק"ל
קרן קיימת לישראל נוסדה כארגון ציוני בשנת 1901 לאיסוף כספים ליהודי התפוצות עבור רכישת קרקעות והכשרתן להתישבות יהודית בארץ ישראל. מקור השם הוא ממסכת פאה פרק א'" אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא"

ציטוטים

”אני מאחלת לעצמי להמשיך בדרכי ולהנות ממשפחתי, ילדי, נכדי ובעזרת השם אזכה גם לנינים ונינות.“

הקשר הרב דורי