מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבי פסקו כהן מחללי מבצע אנטבה

פנינה גולדשמיד
פסקו כהן
אבי נהרג במבצע אנטבה

שמי פנינה גולדשמיד, כהן לשעבר. אני בתו של פסקו כהן מחדרה, שהיה אחד משלושת ההרוגים של מבצע אנטבה.

השיחה האחרונה עם אבא

בהיותי בת 14, התגרשו הורי ושנה לאחר מכן, נישא אבי לחנה. מנשואים אילו נולדו לו בן ובת, קובי וציפי. לאחר נישואיו עם חנה, נותק הקשר בנינו לשנים רבות. בהיותי בת 30, יצרתי, שוב, קשר עם אבי. ניפגשנו פעמיים ובפגישה השנייה הוא סיפר לי, שבעוד כחודש וחצי, הם טסים לפריז, כדי לחגוג בר מצווה לקובי. יום לפני הטיסה, התקשר לומר שלום וזו היתה השיחה האחרונה שלי איתו.

מבצע אנטבה

על החטיפה שמעתי מכלי התקשורת. אמי, התקשרה אלי ואמרה שהיא חושבת שזו הטיסה של אבי. יצרתי קשר עם מרכז מידע, שנפתח בתל אביב ושם אישרו לי שאכן אבי ומשפחתו על הטיסה הזו. במשך שבוע מורט עצבים, לא ידענו מה קורה שם. ב- 4 ליולי לפנות בוקר, התקשר אלי חבר משפחה וסיפר לי שהייתה פעולה של צה"ל, החטופים שוחררו והם עומדים להגיע ארצה, לשדה התעופה הצבאי, שליד שדה התעופה בן גוריון.

מאחר ובעלי היה במילואים, החבר בא ולקח אותי לשדה התעופה לקבל את פני השבים. בשדה היו המוני בני אדם, שבאו לפגוש את יקיריהם. הייתה אווירה של מתח, מהול בשמחה. המוני אנשי תקשורת, שניסו לקבל מידע ולראיין, גם אותי, אך סרבתי. זכור לי שראיתי שם את גד יעקובי והרבה אנשי ביטחון. חיכינו זמן רב, מאחר ומסתבר שהנוסעים המשוחררים נלקחו קודם לשארם- א -שייח ורק אחר כך הובאו לתל אביב.

לאחר הנחיתה, גיליתי שאבי איננו בין הנוסעים שהגיעו. שאלתי את אנשי הביטחון שבשטח ונאמר לי, שהוא כנראה נפצע ושאסע לבית החולים תל השומר, לשם נילקחו הנוסעים הפצועים. כשהגעתי לתל השומר, ראיתי את חנה, אשתו של אבי וילדיה קובי וציפי, יושבים על הדשא ומחכים. זכור לי גבר מבוגר ששאל אותי בטון מבוהל, אם אני יודעת משהו על אידה בורוכוביץ, שאחר כך הסתבר שהיתה בין שלושת ההרוגים של המבצע. חיכיתי שם מספר שעות, רוב האנשים הלכו ואז הודיעו לי, שאבי פצוע והושאר בבית חולים בנאירובי וכי יודיעו לי מה קורה.

חזרתי לביתי באשקלון, שם גרתי באותה תקופה. הכל נראה לי כמו חלום בלהות. רק זכיתי ליצור איתו קשר מחדש, לאחר למעלה מעשר שנים של נתק ואז קורה דבר כזה. למחרת קיבלתי טלפון מראש מטה ניפגעים של צה"ל והודיעו לי שאבי נפצע מאד מאד קשה. מיד הבנתי…. אני זוכרת את עצמי מסתובבת בסלון, הלוך ושוב וממלמלת לעצמי: "אבא שלי מת". התקשרתי לאמי, שגרה אז באילת והיא הגיעה אלי למחרת בבוקר. אחר הצהריים, בא חבר לעבודה, עובד סוציאלי, שהיה קצין העיר במילואים באותו שבוע והודיע לי שאבי מת והגופה מוטסת ארצה וההלוויה תהיה למחרת. למחרת נסעתי עם אמי להלוויה בחדרה. הכל נראה לי מאד סוריאליסטי. לא הרגשתי מחוברת ושייכת, למרות שכמה חברי ילדות מבית הספר בחדרה הגיעו לבית הקברות להיות איתי וכך הסתיים מבצע אנטבה עבורי.

אני יודעת שמשתמשים היום בעיקר בשם "מבצע יונתן", אבל עבורי זו תמיד אנטבה, על שמה נקרא המבצע. מה שברור לי, שכשהמוות מכה בפיגוע או אירוע רצחני אחר ואפילו תאונת דרכים, הרבה יותר קשה לעכל ולהתמודד, מאשר כשמאבדים אדם שהיה חולה ומותו יותר צפוי. עבורי, עד היום, יש ענין לא סגור, של סיכוי לקשר מחודש, שנקטע באיבו.

הרוגי אנטבה ז"ל: התמונות מתוך כתבת מעריב און ליין שפורסמה ביום 11.4.2016

"40 שנה לאנטבה: זוכרים את ההרוגים הנשכחים של מבצע החילוץ"

אבי, פסקו כהן, זכרונו לברכה

תמונה 1

תמונה 2
אידה בורוכוביץ'
תמונה 3
דורה בלוך

תמונה 4

ז'אן ז'אק מימוניקישור: מבצע אנטבה – מתוך אתר המרכז למורשת המודיעין

הזוית האישית

פנינה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי במיזם "שבעים סיפורים" המתקיים בבי"ס ניל"י, זכרון יעקב, לרגל שבעים למדינה.

מילון

מבצע אנטבה
פעולה צבאית שביצע צבא הגנה לישראל באוגנדה ביום ראשון ה-4 ביולי 1976 (ו' בתמוז ה'תשל"ו), במטרה להציל 105 נוסעים יהודים, ישראלים ואנשי צוות מטוס אייר פראנס, שנחטפו על ידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינים, במהלך טיסתם מישראל לצרפת. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”"עבורי זו תמיד אנטבה, על שמה נקרא המבצע"“

הקשר הרב דורי