מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבי בשבי הסורי

המרתף ב"משמר הירדן" ממנו נלקחו לשבי
"משמר הירדן" בראשיתו
"פרס החינוך" של משרד החינוך

שנותי הראשונות – ללא אבא

נולדתי בשנת 1948 ב"משמר הירדן". באותו זמן עם ישראל רקד ברחובות הערים ובעיקר בתל – אביב בשמחה ובהתרגשות, עם הקראת מגילת העצמאות. הורי גרו במושבה "משמר הירדן", שנוסדה על- ידי הבילו"יים בשנת 1882. המושבה ננטשה כמעט לחלוטין ואוכלסה מחדש על – ידי פלוגה של בית"רים, שהשתחררו מהבריגדה ורצו להקים מושב שיתופי. הם התארגנו, כשהכריזו על מגילת העצמאות והודיעו לכל הנשים שהיו בהריון, לארוז מזוודה ולעלות למשאית שתיקח אותם מחוץ למושבה, כי ידעו שהסורים יפלשו בלילה דרך מעבר הירדן, כדי לכבוש את המושבה ולנתק את הגליל משאר מדינת ישראל. וכך, אימא שלי, שהייתה בחודש שביעי להריונה איתי, עזבה לפתח – תקווה להוריה.

אבא שלי, עם עוד כמה לוחמים, החזיקו כמעט חודש בלחימה בבלימת הסורים, עד שלא יכלו יותר ואז נכנעו והלכו בשבי לדמשק. בינתיים אני נולדתי, בעוד אימי אינה יודעת עם אבי בין החיים או הפצועים ואבי לא ידע על היוולדי. רק אחרי שבעה חודשים, הצלב האדום ביקר את השבויים, קיבל את שמות ההרוגים, הפצועים והחיים, והעבירו את המידע הזה למשפחות. המשפחות שלחו תמונות ראשונות של הנולדים לשבויים ורק אחרי שנה וחצי הם השתחררו מהשבי הסורי. אבא שלי חזר חולה בשחפת ואושפז מייד בבית – החולים בכפר- סבא. לאחר תקופה הוא עבר לבית – החלמה ברעננה עוד כשנתיים. את שלושת שנותיי הראשונות ביליתי בלי אבא.

תמונה 1

הדור הראשון של "נורדיה"

כשאבי חזר הביתה, הצטרפו הורי לחברי הגרעין שייסד את המושב השיתופי "נורדיה" שכלל את אנשי האצ"ל, הלח"י והבית"רים. אבי היה מזכיר המושב ואימי – אחות. כילדים גדלנו בכייף, אך בקשיים רבים. מכיתה ד' עבדנו כל החופש בשדות, ברפת ובדיר, עבודות כפיים קשות. כולנו הלכנו לתנועת בית"ר והיינו מאוד גאים בתלבושת שלנו. למדנו בבית- הספר היסודי במושב "בית- יצחק" שלידנו, מושב של עשירים, יוצאי גרמניה. הילדים של המושב ההוא היו כולם ב"צופים", כך שהיה מלחמה בינינו לבינם. מחניכה מצטיינת, הפכתי לגיזברית ובסוף למפקדת מעוז בית"ר, נורדיה. זה היה כבוד מאוד גדול אז. בכיתה ח', עברנו "מבחן סקר" שניבא את עתידנו הלימודי. המבחן הסכים עם בחירתי להיות מורה. סיימתי תיכון וסמינר בהצטיינות. זכיתי להיות מורה לעברית בתור מורה – חיילת ואחר – כך בתור מנהלת בית – ספר לעברית של כל חייל האוויר.

ליישב את הנגב

עם שחרורי, החלטתי לרדת לנגב לבאר שבע. למדתי באוניברסיטת בן – גוריון ותכננתי להישאר בנגב רק שנתיים אחר – כך. בסוף נשארתי 44 שנה, בהם למדתי ארכיאולוגיה, שבמסגרתה סקרתי את צפון סיני במטרה למצוא שרידים של יציאת – מצריים. חפרתי בדרום ובמקביל לימדתי בבית – הספר. הכרתי את בעלי, עמרם, במהלך שנים אלו. בעלי עבד בכור האטומי, בדימונה  ואנו הקמנו משפחה קטנה אך מקסימה.

"פרס החינוך" של משרד – החינוך

לאחר אין – ספור תפקידים והתנדבויות חינוכיות, קיבלתי ניהול בית – ספר. לאחר 10 שנים נפלאות ומלאות עניין ואהבה גדולה לתלמידים ולצוות, שבאו לידי ביטוי בפרס החינוך של משרד החינוך, שאותו העניק לי משרד – החינוך, החלטתי לפרוש. עם פרישתי, חשבתי שמגיע לציבור המורים החיים בדרום וחייבים בהשתלמויות שיהיה להם בית – ספר להשתלמויות בדרום ולא רק בתל- אביב. הקמתי את בית – הספר להשתלמויות של הסתדרות המורים בבאר- שבע. במשך- 12 שנה, השתלמו, למדו ויחד עם זאת , נהנו – המורים של הדרום, מה שתרם להתמקצעותם בעבודתם החינוכית. המחשבה לעבור לירושלים קיננה בי שנים רבות והתעצמה כשנולדו נכדיי הנפלאים. רק כשהצלחתי לשכנע את בעלי, עמרם, בחשיבות העניין – בשלה ההחלטה ולפני שנה נפרדנו בצער רב מבאר – שבע, בירת הנגב, לטובת ירושלים, בירת ישראל. כגימלאית וכסבתא, אני ממלאת את זמני בעיסוקים התנדבותיים רבים, נפגשת עם חברים ומודה רבות על ההתנהלות המיוחדת הזאת. ומכאן והלאה- "כל שנבקש לו יהי"!

הזוית האישית

יעל ברוך מתעדת את סיפורה של סימה הלפרין.

מילון

הבילו"יים
בילו"יים - סטודנטים אידאליסטים צעירים שעלו ארצה בשלהי המאה ה-19 - הפכו סמל לרוח החלוצית של העליות הראשונות. ייתכן שהקרדיט שקיבלו היה מוגזם. בסך הכל עלו לארץ 59 בילו"יים - כעשרה אחוזים מתוך 525 חברי אגודת ביל"ו ברוסיה. מתוכם נשארו בארץ רק 27. 32 מהעולים ירדו מהארץ והשתקעו בנכר.

הבית"רים
בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית לפני הקמת המדינה, ושל תנועת החרות לאחר הקמתה. התנועה, ששמה הוא ראשי תיבות של "ברית יוסף תרומפלדור", נקראת על שמו של יוסף טרומפלדור, המסמל גבורה יהודית בעת החדשה, ועל שמה של עיר-המצודה ביתר, המסמלת גבורה יהודית בעת העתיקה. על מנת לשמר את שמה של המצודה, מאוית השם טרומפלדור בת'. השם נקבע על ידי זאב ז'בוטינסקי, מי שכונה "ראש בית"ר", היה מנהיג התנועה עד פטירתו ואביה הרעיוני. סמל התנועה, המנורה, נקבע לפי סמל הגדודים העבריים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני מודה ותמיד צריך להודות על הקיים ולקוות לעתיד.“

הקשר הרב דורי