מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא וסבתא שלי חנה ואביעזר לנדאו

גל ואני ליד בית ספר בורוכוב בגבעתיים
אני בשרותי הצבאי
ילדות ישראלית

שמי אביעזר לנדאו בן למשה ודובה לנדאו.

התבקשתי לספר על עצמי על ידי נכדי האהוב גל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. לשאלת נכדי גל על שמי סיפרתי לו על אבא שלי שעלה לארץ ישראל בשנת 1934, לבדו בלי משפחה מפולין, במסגרת קבוצת תיירים כביכול שבאו לטייל בארץ, היות והבריטים לא נתנו לעלות לארץ באופן חופשי.

אבי נשאר בארץ. לאחר נישואיו עם אמי, נולדתי בשנת 1945 שלוש  שנים לפני קום המדינה, אבי לא ידע עדיין אם הוריו נשארו בחיים בפולין כי הנאצים היו שם ולכן החליטו הורי לקרוא לי אבי-עזר.

לאחר מכן בשנת 1945 אחרי שנולדתי התחילו להתברר פרטים על המשפחה של אבי, מסתבר שכל המשפחה נכחדה בשואה: סבא סבתא אחים ואחיות עם הילדים שלהם.

גדלתי בגבעתיים בשכונת בורוכוב, שהייתה שכונה ותיקה שכונת פועלים שנוסדה בשנת 1922 על ידי דוד שניידרמן איש העלייה השנייה. גל ואני עשינו טיול בעקבות ילדותי חלפנו ליד בית אלדמע, שהיה מורה לאמנות בגימנסיה הרצליה וביתו שימש גם מסווה לפעילות ההגנה (צבא שבדרך). ביקרנו בחצר הבית וראינו את סליק הנשק ואת עמוד שובך יונים ששימש צינור חמצן לבונקר שהיה בתחתית האדמה, משם המשכנו לכיוון בית הספר שבו למדתי "בית ספר בורוכוב" ועצרנו בגן העיגול שם היינו משחקים וצפינו על גן יפה שקיים עד היום. משם טפסנו בהמשך הרחוב בעלייה לבית ספר בורוכוב שבו למדתי.

סיור בשכונת ילדותי עם נכדי

תמונה 1
הסליק

ליד הבית שלנו, בשכונת הפועלים הראשונה, היה מגדל מים ששימש מקור מים לתושבים הראשונים שהתיישבו בשכונה, כמי שתייה והשקיה לגני ירקות באזור. מאגר מים זה, הביא לצמיחתה של השכונה, הרבה אנשים התיישבו בה ועם הזמן, הפך המקום לעיר גבעתיים.

בילדותי, היינו מרבים ללכת לשחק ליד מגדל המים, אני זוכר שכילד, ראיתי במגדל סמל לציונות ולבניית הארץ. המקום מסמל בעיני את הקשר לארץ, לאדמה. כיום, מגדל המים נמצא בשטח בית הספר תלמה ילין המפורסם.

תמונה 2
מגדל המים

חג סוכות במשפחת לנדאו

הסוכה שגדלה והתרחבה משנה לשנה בעזרת קרשים, פטיש ומסמרים.

ברצוני לספר לך, גל נכדי, על חג הסוכות בבית הוריי. אחריי נולדו אחי ושתי אחיותיי. סה"כ במשפחה היינו 6 נפשות. הורי אמי, הגיעו לארץ לפני השואה. מאז ומתמיד חגגנו את חג הסוכות. בתחילה, הסוכה הייתה ממוקמת במרפסת קטנה ליד המטבח, אנחנו האחים היינו מכינים קישוטים בעבודת יד.

לימים, התחתנו, נולדו לנו ילדים והסוכה גדלה והתרחבה. סבא משה היה בונה את הסוכה כל שנה מלוחות עץ, מסמרים ופטיש והסוכה הועברה כל פעם למקום אחר, גדול יותר.

לימים, הצטרפו נספחים… כך שישבנו בסוכה בסביבות 50 איש.

זאת הייתה מסורת משנה לשנה, שהנכדים ועם הזמן, הנינים היו מכינים את הקישוטים בעבודת יד לפני, כולם היו מגיעים אחה"צ לסוכה ומקשטים אותה ביחד. שנת 2010, סבא  משה איננו, 3 גברים עושים עבודה של איש אחד… בונים את הסוכה. נזכרים בימים שעזרו לסבא לבנות את הסוכה:

סוכות 2009

תמונה 3

בונים סוכה

תמונה 4

תמונה צולמה לפני כ-53 שנים – חג סוכות רב דורי

תמונה 5

במסגרת עבודתי אני מתכנן מסלולים ומטייל עם קבוצה, אנו נקראים חוג משוטטים. אנחנו מטיילים מצפון עד דרום, מתוך אהבה ורצון להכיר יותר ויותר את ארצנו. גל, אחיו, אביו ואימו חברים בקבוצה זו ויוצאים איתי לכל הטיולים. בטיול האחרון נסענו לבאר שבע, בירת הנגב. ביקרנו במוזיאון המלחמה המספר על שחרור ארץ ישראל לפני מאה שנה ע"י חיילי בריטניה מידי הטורקים, בעזרת סוסים ופרשים.

בהמשך, נסענו לפארק הילדים שם גל טיפס על מתקנים מאתגרים. שאלתי את גל על הטיול המשותף שלנו לבאר שבע, ממה הוא נהנה ומה למד? 

גל נכדי סיפר:

"הכי נהניתי מהביקור במוזיאון, סיפרו שם איך האוסטרלים והניוזילנדים והבריטים כבשו את ישראל מהתורכים. היו שם חפצים מאותה תקופה. למדתי על התקופה. לא ידעתי שהאוסטרלים והניו זילנדים השתתפו בקרב הזה, ידעתי רק על הבריטים. מאוד נהניתי לראות את המטוסים ואת הטנק שהיו בכיכרות בבאר שבע. היה מטוס פנטום והיה גם מטוס כפיר שטס בו אילן רמון.

אני אוהב שאנחנו מגיעים למקומות מיוחדים שאף פעם לא הייתי בהם ואפילו לא ידעתי שהם קיימים. אני אוהב שתמיד מגיעים לפארקי משחקים מיוחדים מאוד והכי אני אוהב לטייל עם אבא וסבא ולשמוע את ההסברים שלהם".

גל נכדי בטיולנו המשותף 

תמונה 6

רציתי לצרף גם את סיפורה של חנה אשתי אשר אינה לוקחת חלק פעיל בתכנית אך חשוב לי להביא את סיפורה.

חנה לנדאו – סבתא של גל מספרת

"שמי לנדאו חנה, אני בת 70, סבתא לשמונה נכדים ביניהם גל לנדאו המתוק.

נולדתי בקפריסין בשנת 1947. הורי זהבה ודב ליפשיץ נולדו בפולין, אבי בעיר סרנה ואמי בעיר זמושט. הם נאלצו לעזוב את פולין כשהנאצים הגיעו לפולין, לאחר הליכה מרובה בדרך פרטיזנית, הגיעו אליהם אנשים מהסוכנות היהודית ושאלו אותם אם הם רוצים לעלות לארץ ישראל. הם כמובן אמרו שכן, לאבי הייתה משפחה בארץ שגרה פה הרבה זמן לפני קום המדינה. הורי התחתנו בדרך, ברומא, והמשיכו בדרכם לארץ ישראל.

בדרך, כשהיו בספינת מעפילים, תפסו אותם הבריטים ששלטו אז בארץ ולא אפשרו להיכנס לארץ ישראל בלי רשות, הם גירשו אותם למחנות בקפריסין שם אני נולדתי. בשנת 1948 הבריטים עזבו את הארץ, אז הורי עלו לארץ באוניה "מולדת" והגענו לחיפה, שם גדלתי. בגיל 18 התגייסתי לצבא, שירתתי בחיל קשר שם הכרתי את בעלי אבי והקמנו משפחה. בשנת 1968 עברנו לגור בירושלים ושם אנחנו גרים עד היום.

הזוית האישית

סבא אביעזר: התכנית נתנה לי הזדמנות לחזור לימי ילדותי ולספר את סיפור חיי לנכדי.

גל:  בזכות תכנית הקשר הרב דורי, הייתה לי הזדמנות לשמוע את סיפורם של סבא וסבתא שלי.

סבתא חנה וגל

תמונה 7

 

מילון

סליק
חדר מחבוא לכלי נשק "סְלִיק" הוא מחבוא מחתרתי לנשק ולמסמכים סודיים. המלה נכנסה לשימוש נרחב בתקופת טרום הקמת המדינה, בעת שלטון המנדט הבריטי, אז בנה ארגון "ההגנה" סליקים בכל רחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת נקודות היישוב השונות. מאותו שורש נגזר גם הפועל "להסליק" שמשמעו להחביא, להעלים מן העין. ויקיפדיה

ציטוטים

”כולם היו מגיעים אחה"צ לסוכה ומקשטים אותה ביחד“

הקשר הרב דורי