מאגר סיפורי מורשת

בחרנו לספר את הסיפור המשפחתי על אח של סבתי – רבקה, אבינועם אבנשטיין שנהרג ממארב סורי בקיץ 1963 בזמן שירותו הצבאי כחייל נח"ל, בהיאחזות אלמגור שבחבל כורזים.

אבינועם היה בן גיטה ויוסף אבנשטיין שעלו ארצה מליטא בשנת 1931. הם עלו כחלוצים ועבדו בכיבוש השממה. גיטה עבדה בסלילת הכביש בין פתח תקווה לרמתיים (הוד השרון), אחר כך עבדה במשק הפועלות בתל אביב עד שהתחתנה עם יוסף והקימו משפחה. יוסף עבד כפועל במושבות, אחר כך בבניית נמל תל אביב. לאחר שהתחתן עם גיטה הקים מפעל למשחות נעליים ואבקת כביסה. בשנת 1943 החליטו לעזוב את תל אביב ועברו לגור במושב גן חיים. יחד הקימו משק עזר בו עבדה בעיקר גיטה ויוסף החל לעבוד כמנהל עבודה ב"סולל בונה". רוב שנותיו הוא בנה בבית ברל, אח"כ בנה גם חלק מבית חולים מאיר ואת מרכז התרבות "בית ספיר". החיים במושב היו חיים פשוטים, עבדו קשה והסתפקו במועט. הילדים היו שותפים מלאים בעבודות המשק והבית.

ילדות

אבינועם נולד בשנת 1944 במושב גן חיים. אבינועם אהב את החקלאות מילדותו ועזר רבות בעבודות המשק של הוריו. הוא למד בבית הספר היסודי במושב צופית. בתיכון, עבר ללמוד בבית הספר החקלאי "הכפר הירוק", שם התגלה כבחור אחראי בעל ידע וקיבל לנהל את ענף המכוורת.

פרק ב': הרקע לתקופה

מדינת ישראל מוקפת במדינות ערביות. היו שנים שקטות והיו שנים שהמדינות השכנות הציקו והטרידו מאוד את מדינת ישראל.

בשנות השישים מדינות ערב הציקו מאוד לתושבי המדינה: ירו לעבר יישובים, הסתננו לארץ, פגעו בתושבים וגנבו רכוש. במיוחד היה קשה המצב בגבול עם סוריה. הסורים ישבו ברמת הגולן ושלטו על כל יישובי עמק החולה והכינרת, הפגיזו ללא הרף את היישובים והפכו את חיי התושבים לבלתי נסבלים. הצבא הישראלי השיב אש למקורות הירי אך המצב לא השתפר.

באותן שנים הייתה חשיבות רבה לחיילי הנח"ל. הם הקימו היאחזויות לאורך הגבול ובכך הגנו ושמרו על הגבול. בהיאחזות פיתחו חקלאות- עיבדו את האדמות ושמרו על הגבול. היאחזויות אלו הפכו עם הזמן ליישובי קבע – קיבוצים ומושבים.

השירות הצבאי

בשנת 1962 התגייס אבינועם לצבא והצטרף לגרעין נח"ל- גרעין "שיזף" של תנועת המושבים. עם הגיוס לצבא, הגיע להיאחזות אלמגור בחבל כורזים, השוכן מצפון לכינרת. האזור גבוה ומכוסה סלעי בזלת. המקום היה שומם ונידח, רחוק מכל יישוב . במקום היו  מספר מבנים  ועמדות שמירה. הגבול בין ישראל לסוריה עבר לאורך הירדן שזרם למרגלות ההיאחזות. על יד השפך של הירדן לכינרת הקימו הסורים מוצב ששמר על האזור. היאחזות אלמגור שלטה מבחינה אסטרטגית על מוצב השפך. השטחים החקלאיים של ההיאחזות נבנו על המדרון המזרחי ( מול הסורים). הקק"ל בנתה טרסות על המדרון וסיקלה את סלעי הבזלת. בטרסות (מדרגות במדרון ההר) שתלו חברי ההיאחזות גן ירק ונטעו כרם. אבינועם מאוד אהב את המקום וחלם לחיות בו.

בשבת לפני האירוע הציתו הסוריים את שדות המרעה של ההיאחזות הגובלים עם הירדן. האש התפשטה במהירות וחברי ההיאחזות ביחד עם צוותים רבים של כבאים נלחמו בה. האש איימה להגיע לבתי ההיאחזות ולאחר לילה שלם של מלחמה באש הצליחו לכבות את השריפה. אבינועם קיבל צל"ש על עבודתו בכיבוי – צל"ש שהגיע לאחר מותו. התמונה האחרונה שלו, שנשארה למזכרת, היא על הכבאית בתום עבודת הכיבוי.

פרק ג':  אירוע הרצח

ביום שני 19.8.1963 לפנות ערב, אבינועם נסע עם שני חבריו על הטרקטור לסגור את המים בגן הירק. לפתע נפתחה לעברם אש תופת ממארב סורי שהסתתר מאחורי גדר הטרסה. אבינועם וחברו אבי נהרגו במקום וניסים, חברם השלישי הצליח לקפוץ מהטרקטור לברוח ולהינצל. ניסם הגיע להיאחזות המום ומתנשם, הזעיק את חבריו לעזרה.  מפקד ההיאחזות ארגן מיד קבוצת חברים-חיילים חמושים  וירדו  למקום האירוע. כשהגיעו למקום מצאו את אבי ואבינועם ירויים ומתים. החיילים הסורים כבר לא היו.

בחקירת האירוע על ידי הצבא התברר שהיו במקום כעשרה חיילים סוריים שהסתתרו במארב מאחורי חומת סלעי הבזלת. כמו כן הם הטמינו מוקשים בדרך היורדת לגן הירק, משאית של ההיאחזות שירדה למחרת האירוע עלתה על המוקשים ונתקעה.

מעשה הרצח זעזע את כל הארץ והעולם. כותרות העיתונים זעקו ומדינת ישראל הגישה תלונה לעצרת האו"ם.

המשפחות התמוטטו והעצב היה גדול, החיים השתנו, הצער והאבדן ליוו את ההורים עד יום מותם.

מפת האזור: ההיאחזות, גן הירק, מקום המארב, הגבול ומוצב השפך

ג'רוזלם פוסט 30.8.1963

אבינועם נהרג 4 ימים לפני יום הולדתו ה-19( 23.8 )

כנהוג באותם ימים, ההורים שלחו לו חבילה לכבוד יום ההולדת. לחבילה היה מצורף מכתב מאמו המברכת ומתייחסת לשריפה שהייתה במקום. אבינועם לא זכה לקבל את החבילה. בעיתון 'במחנה' התפרסמה כתבה בה מצוטט המכתב.

פרק ד:  הנצחה

אבינועם הונצח בדרכים רבות והוא חי בלבנו עד היום.

לזכרם של אבינועם ואבי יצא ספר במלאות שנה למותם.

במלאות ארבע שנים להירצחם נחנכה אנדרטה לזכרם שהוקמה בכניסה למושב אלמגור. האנדרטה בדמות דלומן (קבר עתיק שכמוהו ישנם רבים באזור). האנדרטה עשוייה מסלעי בזלת, מעל מבנה הדלומן נחצבו שתי דמויות של אבי ואבינועם. אבי לבוש מדים ונשק ואבינועם כחקלאי יחף זורע בשדה. דמויותיהם מסמלות את סמל הנח"ל : המגל והחרב.

כשסבתא רבקה ילדה את בנה הבכור קראה לו בשם אבינועם – הוא אבא שלי.

תמונה מספרת

70 שנה למדינה החוויה הישראלית שלי

הסיפור שלי מתחיל בשנת 1948, השנה בה נולדתי- יחד עם המדינה. נולדתי במושב גן חיים למשפחה ציונית ערכית שחינכה לאהבת הארץ והאדמה. זכיתי לגדל את ילדי במקום ואני חיה במושב עד היום.

לאחר שפרשתי מהעבודה במערכת החינוך, התנדבתי לעבודה בארכיון המושב. לאחר שנים בודדות הקמנו מוזיאון המתעד את החיים במושב מאז ועד היום. ההיסטוריה של המושב היא פרק בהיסטוריה של מדינת ישראל.

אני מרגישה סיפוק רב בעבודה זו ופועלת מתוך אמונה בדבריו של יגאל אלון: "כי עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

הזוית האישית

עמית: מאוד נהניתי מהפרויקט כיוון שזה מקום שמחבר בין הדורות וקירב אותי יותר לסבתי.

רבקה: אהבתי מאוד את הפרויקט הרב דורי. הפרויקט סיפק לי זמן איכות ועניין משותף עם נכדי האהוב עמית. אפשר לי להנחיל לו את מורשתו של אחי אבינועם, שנפל בזמן שירותו הצבאי על הגנת המולדת. זימן שיחה על ערכים ותרומה לחברה. אני רואה חשיבות רבה בנושא ושמחתי לקחת בו חלק.