מאגר סיפורי מורשת

דוד זלבנסקי נולד בשנת 1930 בויניצה מולדובה. ברוסיה קראו לו אלכסנדר.

 

לאמו קראו רוזה ולאביו קראו סלומון. לאחיו קראו חיים וכשהיה בבית הספר בכיתה ג' פרצה מלחמת העולם השניה. אביו נהרג במלחמה שהיה בן 12. הם ברחו מביתם לקצה השני של העיר מכיוון שהנאצים הגיעו למקום מגוריהם. אחותו הייתה כבת 5 ודוד היה כבן 12 ובנוסף היה לו גם אח קטן שהיה בן חודש וחצי.

 

משפחתו הייתה מאוחדת מאוחדת מאוד, אביו היה לוחם ורצה מאוד שגם דוד יהיה לוחם כמוהו. כשדוד היה בן 5 תפר לו אביו בגד של חיילים והם היו מסתובבים יחדיו כך יד ביד. בשנת 1935 אביו התגייס למלחמה, דוד גם כן רצה להילחם יחד איתו אבל דוד היה קטן מידי עבור זה. דוד חיכה לאביו "חיכיתי שיבוא, אבל לא שב עוד" … סיפר דוד.

 

לאחר מכן החליט עם אחיו שיהיה חיילים והם הלכו לאקדמיה צבאית. דודיו של דוד התגייסו גם הם למלחמה ולעומת אביו, הם כן שבו הביתה בשלום. בישראל, חושבים שכל אלה שהיו בשואה ועלו לארץ ישראל הם אנשים חלשים. ובנוסף גם העולים החדשים, משום שהריצו אותם כמו כבשים, הרגו אותם , עינו אותם וגרמו להם לעזוב…דוד, אמו, אחותו , ואחיו לא האמינו שאביהם מת. הם רצו להאמין שאולי הוא נעדר, אולי הוא פגוע , אולי הוא נפצע קשה ואיבד חלק מגופו, יד או רגל.

 

40 שנה לאחר המלחמה, תלו דוד ומשפחתו מודעה כדי לבדוק אם מישהו יודע כיצד אביו מת, אבל זה לא עבד כל כך טוב. הם לא יודעים היכן הוא נקבר או נמצא עד היום…

 

בשנת 1964 עלו דוד ומשפחתו לארץ ישראל, ולאחר כמה שנים הקים דוד את המוזיאון שבחדרה כדי להנציח את מות אביו וכל אלה שנספו בשואה. שני אחיו של דוד סגני אלופים, למדו באקדמיה הצבאית וכיום מתגוררים בחדרה, גם דוד גר בחדרה.

יהדות מולדובה: "לפני מלחמת העולם השנייה אולצו הרומנים לוותר על חבל ארץ זה לברית המועצות. הוויתור היה טראומטי עבור הרומנים והם האשימו את היהודים באהדה לקומוניזם ותככים שגרמו לאובדן מולדובה. כאשר פלשו הגרמנים יחד עם הרומנים למולדובה במלחמת העולם השנייה הועבר השלטון למשטר הרומני הפשיסטי. הרומנים הגלו את היהודים לטרנסניסטריה, שם מתו מעל חמישים אחוזים מהם. תחת השלטון הסובייטי סבלו היהודים הדתיים מדיכוי על רקע אמונתם, כמו המאמינים של הדתות האחרות בברית המועצות הקומוניסטית."

תשע"ה