מאגר סיפורי מורשת

עלינו ארצה בשנת 1951 בשנה זאת היה החורף קשה מאוד ואם לא הקשה שהיה בארץ. התנאים היו מאוד קשים, האוהלים עפו לנו ולא היה לנו מקום מגורים. הישובים הוותיקים מסביב קריית מלאכי כמו באר טוביה וכפר ורבורג אספו ילדים קטנים מן המעברה לביתם בחורף הקשה. אחותי שרה הייתה בבית בבאר טוביה אצל משפחה נחמדה מאוד שטיפלו בה ודאגו לה. אמי, מזל נשארה בבית וטיפלה בילדים ואבי יצא לעבוד בעבודות מזדמנות בעיקר בחקלאות.

בגן הילדים הייתי אצל הגננת דבורקה למדתי בבית הספר אחוות אחים. הכיתות היו צפופות מאוד ולמדנו כל הגלאיים בכיתה אחת, אבל בכל זאת אני עדיין זוכרת ילדות נהדרת עם משחקים והרבה מאוד טבע. מנהלת בית הספר הייתה רבקה גובר עם האחים אפרים וצבי גובר. בנעוריי למדתי שיעורים גם בערב ובגיל חמש עשרה אני כבר התחלתי כבר לעבוד בכל מיני מפעלים בסביבה.

בשנת 1966 התחתנתי עם בעלי ז"ל נג'י אלבג ונולדו לנו ארבעה ילדים: הבכור אבי – גר כיום בלוד מקצוע: נהג קטר ולו שלושה ילדים. השנייה סיגל – גרה כיום בקריית מלאכי מקצוע: גננת ולה שלושה ילדים. השלישית רוזי – גרה כיום ברחובות מקצוע: אחות במיון ולה שני ילדים ובת הזקונים היא מיה – גרה כיום איתי בקריית מלאכי, היא עובדת בגבעת ברנר עם ילדים אוטיסטים.

עבדתי ארבעה עשרה שנים כסייעת בגן לילדים ופרשתי לפני שנתיים. ונהנתי מכל רגע מעבודתי עם ילדים.

מעברת קסטינה: "מעברת קסטינה, 1950. מעברת קסטינה הייתה מעברה גדולה בשפלת יהודה כ-10 קילומטרים דרומית לגדרה. המעברה הוקמה בשנת 1950 על שטחו של "מחנה קסטינה", מחנה צבאי בריטי שהוקם בסמוך לכפר הערבי קסטינה (לא מדובר בשדה התעופה הצבאי הבריטי קסטינה). מעברת קסטינה הייתה הבסיס להקמת היישוב קריית מלאכי במקום בשנת 1951". ויקיפדיה

תשע"ו